היום בו אתה מתראיין מעיתון חשוב ואתה מרגיש את ברידג'ט ג'ונס בלשון זכר

האיש שבתמונה הוא לא אני, אבל זו התמונה הכי מייצגת שמצאתי ביחס למה שקרה לי הבוקר. בטח כאבות ואמהות שראית אצל יותר מאחת כמו זו שאסביר. אני כן, וגם את אשתי, אבל היום, מכיוון שאחד האירועים שקרה היה חשוב יחסית, הוא מקבל קצת יותר רלוונטיות.

לפני מספר ימים פנה אלי עיתונאי מהעיתון "אל פאיס". רציתי לערוך ראיון לתפקידי כאבא, ובמרחק זה בסופו של דבר עשינו את זה בטלפון. כך מתחיל הסיפור שלי שכותרתי: "היום בו אתה מתראיין מעיתון חשוב ואתה מרגיש את ברידג'ט ג'ונס בלשון זכר".

מה שקרה לי היום

ובכן, אחרי כמה ימים של שיחות כדי למצוא את הזמן האידיאלי לדבר, בסופו של דבר נשארנו להיום בשעה 12:00 בצהריים. אתמול זה לא יכול היה להיות בגלל שנאלצתי לחפש את הילדים בקונסרבטוריון (כדי שילדיכם ילמדו מכשיר עליכם להצביע עליהם מבית הספר, אם לא, יש לכם את זה לא טוב), ואז הלכנו לקנות רהיט לאחד מה שירותים, שארן, המדיום, שבר את זה שהיה לנו בתקלה ללא פציעות קשות. היום אמרתי לה שטוב לי בשעה 11:00, אבל היא הצליחה יותר בשעה 12:00, ואז הייתי צריכה לחפש את הילדים בבית הספר. בסופו של דבר מרים הלכה לחפש אותם ונשארתי בבית וחיכיתי לשיחה. אותי בבית, בליווי גים, בני בן השנתיים, שעזר לי לככב בזירה.

הוא תפס אותי בתחתונים (אין בעיה, הוא נקרא ולא בשיחת וידיאו) כי הוא פשוט ניקה את השירותים. בבית שלי מנקים אותם באקונומיקה כי נוטים לצבור ריח של שירותים ציבוריים שמפחיד. אלה מכם שיש בנות, אני מניח שלא תחיו את זה באותה צורה, אבל יש לי כבר שתיים שמשמעותן עמידה ולמרות שחלק אחד נכנס פנימה, הרבה יוצא החוצה. כדי לא להכתים את בגדיי באקונומיקה, אני מנקה אותם פורנוצ'ו, בתחתונים.

המנה הראשונה כבר יצאה, אבל היה עוד שנייה לעבור. היום בחרנו לשים את הטיגון ולצאת עם פילה הייק. "אני אעשה אותם עוד רגע," אמרתי למרים כשהיא יוצאת מהדלת, בתקווה שהשיחה תתעכב מעט. אבל לא, זה היה דייקן והרמתי מיד את הטלפון כשהלכתי לכיור כדי להמשיך לנקות.

הוא מציג את עצמו, מסביר את הסיבה לראיון ומתחיל לשאול אותי כמה שאלות הקשורות לתפקידי כהורה, עם תפקיד ההורים בהורות וכו ', ובינתיים אני נותן את זה לכיור, כדי להלבין, לפחות איפה בבית, יותר טוב. אני הולך ומדבר והולך למטבח, שם אני מוציא את הסלסלה מהטיגון כי שני היבול הראשונים כבר היו מיוצרים. אני מעביר אותם לצלחת ושם את השניים הבאים. אני צריך להכניס אותם לשמן כשגואים מופיע ואומר "קקי!".

"נהדר, קקי ...", אני חושב. אתה יכול לזרוק ימים בלי קקי ו אתה צריך לעשות את זה ממש ברגע שנשארתי לבד, מדבר בטלפון, מנסה לומר דברים מגובשים. אני חושב שהשיחה לא תהיה ארוכה במיוחד וכשאסיים אוכל להחליף את החיתול. אבל אני חושב שכן, כי גים לא. הוא מתקרב לכיור, שם ניקיתי, ומלבין. אני מוציא את זה כמוני. אני לא יודע איפה השארתי את הסמרטוט, אז אני מתחיל לחפש אותו כדי שהוא לא ימצא אותו לפני. אבל הוא נמצא בדברים אחרים. הוא מודאג מהקקי שלו, אז הוא מפיל את מכנסיו, מרוקן את החיתול שלו, הוא מפיל אותו ומביט בי, מחייךאני שמח, או שמא שיש לי קקי, או שהוא כה זקן שהוא כבר מסוגל להוריד רק את החיתול. אני ממשיכה לדבר, בזמן שאני צופה בסצינה ותופסת אותה לפני שהכל מסתיים בסיוט.

עם חיתול על הרצפה מלא קקי וגואים מוכנים לרוץ לספה, במצב טוש חום, אני אוסף את כל היכולת הפיזית שלי למנוע ממנה להגיע ו"צביעה הכל ". אני משקר לנקות את הקקי, בעוד אני אומר משהו כמו "... מכיוון שיש הורים שמנסים לברוח מהחינוך הסמכותי שאנו מקבלים, בחיפוש אחר סגנון חינוך אחר, אך לא נותנים לילד להתמודד עם המצב, או כולם המשפחה, כלומר כזו שנמלטת באותו זמן מהמתירנות. " מי שלא רוצה, שרוצה ללכת, "תן לי, אל תנקה את התחת. זה מגניב ללכת ככה, עם התחת מלוכלך לעולם."

כאשר הטלפון הסלולרי שלי נלכד באוזני בכתפי, אני יכול להניע את גיים לרגע להשיג את המגבונים. אני פותח את הקופסה, מוציא את הראשון ומנקה. אני לוקח את השניה ... המגבים אוזל עכשיו? אני רואה במגירה את חבילת הסופר חיסכון בה נכנסות 10 חבילות מגבונים פנימה. הנחתי לגואים לעוף משם. אני לוקח את החבילה הענקית, אני פותח אותה. גיים עולה על המיטה ואני חושב "מאת אלוהים, אני מקווה שעשיתי קסמים עם הנגב הזה." אני אומר לו לרדת בזמן שאני לוקח חבילה של מגבונים ואני מתנצל בפני בן שיחי כי "אני מאוד עסוק ... כרגע אני מחליף את החיתול לקטן, hehehe." אני הולך מאחוריו, שהולך לחדר האוכל, לעבר הספה. "ובכן, לא נתקלתי במצב כי אשתי ואני תמיד הסכמנו מספיק בסגנון החינוכי שלנו ...". סוף סוף אני פותח אותו, מוציא את המגב השני הארור בזמן שאני נושם כי הוא לא צריך לשים את התחת על הספה. התמודד חדש, הרם רגל אחת ונקה. למזלנו, הפעם זה נותר וכנראה שהראשון שירת המון.

אני ממשיך לדבר אבל אני לא בטוח מה אני אומר. אתה יודע, גברים לא יודעים לעשות שני דברים במקביל מעבר להליכה וללעיסה של מסטיק, אז אני מנסה לשמור על שפיותי בהודעה שאני מעביר. אני משאיר את הילד נקי, אבל עדיין בלי חיתול, אני מנסה להתמקד שוב בדברים שאני אומר וכשאני מסיים את המשפט הוא מודה לי. מה? האם זה נעשה? עכשיו כשאני יכול להקשיב ולדבר בידיעה מה אני אומר? אני נפרד, תנתק והלך למטגן כדי להוריד את שני הקסמים הבאים, שהיו משעממים, קפואים למחצה כבר הרבה זמן. אני ניגש לשירותים, לראות אם אני רק פעם אחת ובין לבין מכניס חיתול לצד היוקרה של הסיפור, שמא אעשה עוד סצינה קומית.

"איך היה הראיון?" אני אומר למרים. "טוב, אין מושג, כי אני לא יודע מה אמרתי ... גים קפח והוציא את החיתול שלו לבדו וברח." הוא צחק, אמר לי שזה קרה לא מזמן, גם דיבר בטלפון ולא הקדשנו חשיבות רבה יותר לעניין כי זה היום יום שלנו. חיי היום יום של הורים לשלושה ילדים שבוודאי מסכימים הרבה עם החיים היומיומיים של כל מי שקורא אותנו (אני אומר את זה בנשי כי אני בטוח שאתה יותר נשים מגברים). זה לא דבר מיוחד, זה אחד מצבים רבים או פחות נפוצים, אבל כשאני ניתק אמרתי לעצמי "מה האישה הזו חשבה כששמעה את הדיבורים מהכיור, את צליל החילוץ במלוא העוצמה מנסה תספוג את ריח המטוגן וגניחות בני לפני שאביו מנסה לנקות את התחת. " ואני לא יודע מה הוא חשב, אבל אני בטוח זה כלום לעומת מה שהייתי חושב אם הייתי רואה את הסצינה בשידור חי וביים.