הקורס החל וכרגיל להתחיל להאזין ולקרוא תלונות ודאגות של הורים על אופן הטיפול בילדים בבתי הספר לילדים, שכן התאגדות זו במערכת החינוך אינה תמיד חוויה משמחת. היום נדבר עם המורה ורוניקה דה לה איגלסיה על המצב הזה: מה לא צריך לקרות בפעוטון.
ולדעתי וזה של רבים מאנשי המקצוע, ישנם ליקויים חמורים בדרך בה חלק מהגנונים מובנים ומאורגנים וזה, באופן הגיוני, הופך את הילדים לאומללים. זה גורם להם לסבול וגורם להם לעבור מצבים שמרוששים את למידתם ופוגמים באיזון הרגשי שלהם.
כמובן שבבתי ספר רבים אחרים הדברים מסודרים עם ילדים וצרכיהם האמיתיים בראש, אך נדבר עליהם יום אחר. היום הראיון שלנו עוסק במה שלא אמור לקרות בגני ילדים והוא על ורוניקה דה לה איגלסיה: אם לילד נפלא בן שנתיים וחצי ואחרת בדרך והיא זכאית כטכנאית גבוהה בחינוך לגיל הרך ושילוב חברתי. היא עבדה כמחנכת מחזור ראשון בבית ספר ציבורי מאז שנת 2006 והיא ממשיכה להתאמן עם הפדגוגיה הלבנה וכיועצת הנקה.
איך צריכים להיות מערכת היחסים הבית ספרית-ילד?
זו צריכה להיות מערכת יחסים קרובה, כנה ופתוחה, כאשר ישנה תקשורת נוזלית המשמשת למתן משוב לטובת הילד.
חינוך לגיל הרך מקיף קבוצת גיל רגישה מאוד שבה אי אפשר לחשוב על עבודה עם ילדים מבלי להקים את משפחותיהם, או להגביל את השתתפותם להיות צופים בפסטיבלי חג המולד, סוף הקורס, פגישות רבעוניות ותווי סדר יום. .
אני תומך בתקשורת יומיומית, לא מגביל את זמן ההורים בכיתות ויוצר סדנאות ופעילויות המטפחות קשרים בין שני העולמות.
אילו דברים לדעתך הם לא צריכים לשאול בראיון ראשוני או, אם נשאל, לשם מה הם יכולים להשתמש במידע הזה?
ראיתי ראיונות מכל הסוגים לאורך שנות ניסיון בעבודתי ... כמה שעות הוא ישן, אם יש לו חדר רק עבורו ... הם בדרך כלל מוגבלים לנתונים אישיים ולנושאי היגיינה, אוכל ושינה.
השאלות צריכות, ראשית, להסתגל לגיל הילד והשנית, לספק נתונים שהמחנך באמת זקוק להם. אני חושב שחשוב יותר שהראיון הראשוני ייערך על ידי המחנך עם המשפחה והילד שנמצא, בסביבה רגועה ללא כל כך הרבה תווים או שאלות סטראוטיפיות, להכיר את הקטן קצת יותר, את מנהגיהם ואת סגנון ההורות.
האם יש צורך לייצר קווים?
ממש לא, אלא אם כן מדובר בחלק מהפגישה הפסיכומוטורית, או שאתה עובד בשורה ורוצה להראות אותו מהניסיון ולא על הנייר.
הקווים כדרך להעביר את הקבוצה מחדר לחדר אחרים אינם טבעיים ומגבילים את האוטונומיה של הילד. האם מבוגרים עוברים בשורה בזה אחר זה ובשקט דרך המשרד, הקניון, החוף ...? לא נכון?
הם עוד דרך אחת להגביל את מעשיהם של ילדים, לבטל את רצונם ולבקש עליהם.
איך היית מגדיר מדיניות התאמה גרועה לבתי ספר?
זו מדיניות גרועה שאינה מכבדת את הקצב האינדיבידואלי של הילד.
זו לא מדיניות טובה לבחור בשיטה שלך על פי צרכי בית הספר ולא של הילד. צריך לחשוב קודם על הילד, ההסתגלות היא לכל אחד, אבל המשפחה ובית הספר חייבים להסתגל לילד ולא להפך, שזה בדרך כלל די נפוץ.
זו מדיניות גרועה הקובעת שעות שהייה נוקשות במרכז, שקובעת גבולות להפסקת ההסתגלות, שמתעלמת או מבטלת את דעתם או השתתפותם של משפחות. לדוגמא: הילד שבעוד חודש לא מותאם לו הופך להיות כן או כן במשרה מלאה.
מדוע אין זה ראוי להכריח את הילד ללכת לבית הספר בגיל מסוים כגון שלוש שנים ללא חיתולים?
להתחיל כי זה לא טבעי. לכל ילד יש קצב התבגרות משלו, אין חוק טבע שלפיו מווסת את הסוגר כאשר הוא מסתובב בן שלוש או שתיים או ארבע, ולכן אי אפשר לכפות את הטבע.
ההשלכות שליליות הרבה יותר וחשובות בהרבה מכפי שזה נראה לנו מכיוון שכאשר הילד אינו מוכן לכך הלמידה הופכת לאגרסיבית, הכרחית, וכלל לא מכבדת אותה.
יתרה מזאת, לטענת רופאי ילדים, היעדר שליטת הסוגר אינו נחשב לבעיה עד שהוא עולה על גיל חמש שנים, כך שלא הגיוני להעמיד פנים שילדים עוזבים לפני הכפייה.
עד כאן להיום. ביום שישי הבא נמשיך ראיינה את המורה ורוניקה דה לה איגלסיה על מה שלא צריך לקרות בפעוטון ואני אמשיך לעבוד, כי בשבועות הקרובים נדבר עם אנשי מקצוע נוספים בתחום החינוך שיספרו לנו מה צריך לקרות בבית הספר האידאלי.
