האיש היה צריך להיות ברור שכפי שזכור לי עד סוף ימיו, הוא רצה לקבל את הסרטון ללידת אשתו ולידת תינוקו. ברור כמו זה, לא קצר ולא עצלן, הוא הניח את מצלמת ה- GoPro שלו על ראשו ותיעדו עד לרגע בו נסעו ברכב לכיוון בית החולים, אשתו והוא, ללדת.
מה שבוודאי שאף אחד מהם לא ציפה היה שלידה קרובה. הוא נתן להם זמן להגיע לבית החולים, אך לא להיכנס. פשוט צא מהרכב, מול דלת בית החולים, האישה נאלצה להוריד את מכנסיה מכיוון שהבחינה שהתינוק כבר עוזב. ומה אם היא תעזוב, כמה הצעות מחיר עומדות, ליד כסא הגלגלים שהיה אמור לקחת אותה לסלון, וטרוט הקטן נולד. הקליפ, כמובן, הכי פחות סקרן.
הכל קרה בלילה שלפני היום בו התינוק ייוולד. האם, קריסטין דיקרסון, הייתה כבר 42 שבועות למחרת היה לי זמן לגרום ללידה. זה לא הגיע לאותו היום ועם שחר זה התחיל עם התכווצויות. הם התכוננו, בעלה טרוי הניח את המצלמה על ראשו ויצא לבית החולים.
היא אמרה לו לא, כמה בלתי אפשרי, שהיא לא יכולה לעשות את זה, שהם לא הגיעו. הוא אמר כן, תוך 15 דקות הם היו שם. וכן, הם הגיעו, אך לא בזמן שישתתפו בהם אנשי מקצוע, כי כמו שרואים בסרטון התינוק עזב לפני שחצה את הדלת.
השעה הייתה 02:05 בבוקר ואז הגיעו כמה אנשי מקצוע שיעזרו להם לצאת. כל זאת כשהמצלמה המשיכה להקליט את כל הסצינה.
כנראה טרוט הוא הילד השלישי של הזוג. יש להם שני ילדים נוספים, טרנר, בן ארבע וטילמן, בן שנתיים, שאת לידותיו תיעד האב גם בימיו. זה לא יכול היה להיות פחות, וכפי שהוא רגיל להשתמש ב- GoPro בזמן רכיבה על אופניים ושייט, הוא לא התקשה לעשות את אותו הדבר בהרפתקה שתזכור חיים שלמים.
לא רשמתי אף אחת מלידות ילדי, אף על פי שהשניים שיכולתי לראות, אלה של הבינוני והקטן, אני שומרת אותם ברשתית שלי ובזכרוני לנצח. עכשיו, לכמה ימים, יש לנו גם GoPro, וכשאני רץ, קניתי את התמיכה כדי לשאת אותו על הראש. מה שאני לא יודע זה אם בזמן כזה הייתי חושב להשתמש בו. מי יודע, אולי האב, טרוי דיקרסון, יקבע תקדים ומעתה והלאה נתחיל לראות עשרות ומאות קטעי וידאו של לידות שהוקלטו בדרך זו.
