הורים לילדים צעירים זועקים מזה זמן לשיפור תנאי העבודה שלנו כדי שנוכל לבלות יותר זמן עם ילדינו, להיות מסוגלים לטפל בהם מבלי שתצטרך להשאיר אותם בידי צדדים שלישיים ובקיצור, לראות אותם צומחים.
זה לא עניין של מה בכך, זה לא גחמה, זה מה שכל פסיכולוג היה ממליץ למדינה אם שליטיה היו שואלים מה עדיף ברמה האבולוציונית והרגשית לילדים ולא רק זה, זה מה שההורים רוצים עבורנו ו לילדים שלנו, יש זמן תנו להם אהבה, אהבה וחינוך.
תגובת השליטים, עד כה, הייתה משהו כמו "כן, תירגע, נשקול את הבעיה ונייצר עזרה כדי שההורים יוכלו ליישב בין עבודה לחיי משפחה." ולמשך זמן מה הם עשו. איך? קטלנית, ויצרה אלפי מקומות פעוטון עבור ילדינו לבלות בו את היום בזמן שהמשכנו לעבוד באותה פעולה. נו באמת, מה שבעירוני היינו קוראים "עבודה ופיוס משפחתי מאוד לא טובים".
עכשיו זה עולה על החדשות ש שרה קרבונרו תכסה את גביע העולם בברזיל ותשאיר את בנה בן החמישה חודשים בספרד וכשמדברים על זה מסביר את זה "אני לא האישה היחידה שמשלימה בין עבודה ואמהות". וכמובן, אני גם אבא ואני אוהב לפחות לנסות להניח את מה שאני רואה בבסיס מה דעת הקהל צריכה להיות, כי אני לא שותק: האם זו פיוס בין עבודה ובני משפחה?
היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה
בטח תרצי להגיד לי את זה: היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. כמובן, כמובן שאתה יכול לעשות את זה. זה יהיה יותר. זו אמו, הוא התינוק שלו היי, האבא עושה את אותו הדבר, הולך למונדיאל בברזיל במשך חודש שלם (אם המוקדמות מתרחשות) ומשאיר את אותו ילד בספרד. אבל אם זה נקרא פיוס חיי משפחה עם עבודה, ובכן, לא, אני לא חושב כך.
ליישב את המשפחה עם העבודה זה להיות התאמת יום העבודה בדרך כלשהי שתאפשר לכם לבלות יותר זמן עם ילדיכם. משהו כמו צמצום שעות העבודה עבור האם והאב (וזה יהיה טוב אם הם יקבלו עזרה מסוימת מפצה, בגלל אובדן כוח הקנייה), כמו למשל היכולת לשנות את לוח הזמנים של העבודה בכדי להיות מסוגל לדאוג לילדכם בבוקר או לא להגיע. בשמונה אחר הצהריים, כשהילד כבר ישן וכו '.
אפילו היכולת, אם אפשר, לעשות זאת חלק מהעבודה בבית, כדי לא להפריד כל כך הרבה זמן מבנך או להפך, להיות מסוגל קח את ילדך, אם אפשר, לעבודה. אני יודע שזה נשמע מוזר כי אנחנו לא רגילים לזה, אבל יש הרבה עבודות רבות, בהן תינוק לא היה מפריע לפחות.
זה לא להתפייס
אז לא, עזבו 2-3 שבועות, או ארבעה אם ספרד תגיע לגמר, למדינה אחרת, ותשאיר אתכם אחרי הילד, כלומר לא ליישב את חיי המשפחה עם העבודה. כלומר לעשות את אותו הדבר שהיית עושה אם לא היית אם, עם ההבדל היחיד שתתחבר אליו מצלמת רשת לראות את בנך
להתפייס זה לקחת איתך לברזיל ולהיות אפשרות לעבוד בכיסוי רק את המשחקים והאימונים של ספרד, למשל. זה ישאיר לך זמן לטפל בתינוקך. אתה יכול להיות איתו בזמן שאתה עובד ומישהו יכול להיות אחראי כשאתה מופיע באנטנה.
ואם הרעיון הוא לשנות מנטליות, מסתובב עם התינוק בטלוויזיה תוך כדי ראיון לשחקני כדורגל. אולי אפילו חלקם יעשו אתכם דבילים והחברה תבין שתינוקות ואמהות אינם מסכימים עם חיים נורמליים, כי נראה כי בהיותכם אם או אב עליכם להסתיר מאחרים עד שהילד יהיה גדול יותר. כך, בנוסף, אפילו האב יכול לבלות איתו פעמים רבות.
שום דבר לא משתנה ...
אז, כמו שאמרת, שרה: "מעולם לא שקלתי להפסיק לעבוד, אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, יש זמן לכל דבר. אני רק מקווה שיש חיבור אינטרנט אלחוטי טוב במלון, כך שלא חסר לי שום דבר שמרטין עושה בשבועות האלה." יש זמן לכל דבר, כמובן, אבל מי שמפסיד הוא זה הרגיל, הילד הקטן שלא מבין מדוע הוריו נעלמים פתאום כמעט חודש מחייהם. אני מקווה שיש חיבור Wi-Fi טוב, אבל הגרוע ביותר הוא לא מה שאתה הולך לפספס. הגרוע ביותר הוא מה שהבן שלך הולך לפספס, וזה ההורים שלו.
אני חוזר ואומר: זה לא ליישב עבודה עם המשפחה. זה עושה זהה למבוגרים שאין להם ילדים. כלומר להמשיך לתת קובה למערכת שמותקנת כך שהחלשים וחסרי האונים הם אלה שממשיכים לסבול מההשלכות.
