ב -17 היינו צריכים לפטר את אחד מגדולי הספרות הספרדית, גבריאל גרסיה מארקס, ולפני כמה ימים חגגנו את יום הספרים הבינלאומי (23 באפריל). איחוד שני האירועים פירושו שבכמה מתוכניות הרדיו דיברו הרבה על קריאה ומי גרסיה מארקס היה והיה עבור הדור שלנו ושל ההורים שלנו.
כל זה כדי להסביר שיצאתי לריצה האזנה לרדיו (במקום מוזיקה אני מאזין לתוכניות רדיו, בגלל זה אני מגלה מה קורה בעולם), בפרט "El món a RAC1" וברגע של דיון כמה טרטוליאנים הסכימו שאחת הטעויות של מערכת החינוך ובאותה עת עוול כלפי הסופר הגדול היא שאף אחד מספריו לא היה חלק מהספר קריאות חובה בבתי ספר ומכונים.
זה הזכיר לי את ילדותי, וכמה הגעתי לשנוא קריאה וספרים, וזו הסיבה שהיום אני כותב לך את הפוסט הזה בו אני נותן לך כמה טיפים לגרום לילדים גם לשנוא ספרים וגם לשנוא קריאה. למעשה, זה לא מאוד קשה.
אחרי שהאזנתי להם, אחרי שהתלוננו על כולם על המצב הזה והסכמנו שגבריאל גרסיה מארקס צריך להיות קורא חובה במערכת החינוך שלנו, רציתי להוציא את הטלפון ולשלוח ציוץ לתוכנית באמירת משהו כמו "קריאת חובה? לעולם. את הדברים שצריך להתענג עליהם אי אפשר לעשות בצורה חובה". אבל לא עשיתי את זה כי רצתי והוצאתי את הטלפון הסלולרי שלי לכתוב היה מסוכן יחסית.
קריאות חובה בבית הספר
זה לא תלוי בנו, זה תלוי במערכת החינוך, אבל שמכריח אותך לעשות משהו הוא הצעד הראשון כך שאתה לא רוצה לעשות את זה. תמיד אהבתי מאוד כדורגל, אבל כשנכנסתי לשחק במועדון והמשחק הפך לאימונים, חוקים וזמן שנקבע לכל דבר, התחלתי לאהוב את זה קצת פחות. עדיין אהבתי את זה, אבל זה כבר לא היה אותו דבר.
דמיין קריאה, שיכולה להיות נפלאה אם אתה אוהב ספר, אבל כבד אם, למרות שאתה אוהב אותו, עליך לקרוא אותו כן או כן ונורא, אם אתה חייב לקרוא אותו ואתה לא אוהב. השארתי מעט מאוד ספרים בחיי ומעולם לא זרקתי אף אחד כי בביתי "ספרים לא נזרקים". עכשיו, יש אחד שלא גמרתי והלכתי ישר לפח כי לא רציתי לראות את זה שוב, כמה גרוע זה היה. אם הם יאלצו להכריח אותי לסיים אותו, אם הם יאלצו אותי לקרוא אותו, אני לא יודע כמה זמן היה לוקח להעז לקחת ספר נוסף.
זו הסיבה לילדים, שיש להם מגוון רחב של פעילויות פנאי סביבם, הדבר האחרון שעליכם לעשות בכדי לגרום לו לאהוב לקרוא, הוא לאלץ אותם לקרוא. זה אפשרי כמעט יותר להכריח אותם לעשות את כל מה שהם מעדיפים לעשות מאשר לקרוא כך שהם בסופו של דבר לקרוא.
סיכמו את מה שנקרא
איך הראית שקראת ספר? ובכן, עושה עליו עבודה. זה כבר היה השיא. קראת ספר שלמרות שהיה טוב, לא היית מעוניין באותה תקופה מכמה סיבות: אינך בוחר אותו, יתכן שהוא לא יאהב אותך, וגם אם אתה אוהב אותו, יתכן שזה לא הזמן המתאים לקרוא אותו. לכל ספר היסטוריה ורגע שלו, ויש ספרים שקראתי שוב עכשיו, קראתי בילדותי, שנהניתי הרבה יותר ברגע זה של חיי מאשר באותה תקופה, בה לא תרמו לי הרבה.
ובכן, אם בנוסף לעשות משהו מאולץ, כמו לקרוא ספר, אתה צריך לעשות עליו עבודה, העייפות הרבה יותר גדולה. אם יש להם גם הרעיון הגדול לגרום לך לעשות זאת במהלך החגים או לומר לך: "קרא את שלושת הספרים האלה ועשה סיכום לספטמבר". ובכן, חרא הוא המקום הכי טוב שאליו שלחתי את המורים שלי.
אל תקראו ספרים או שיהיו בבית
זה אכן תלוי בנו ההורים: אל תטיפו עם הדוגמא כקורא. אל תקרא, אל תיקח ספרים, אל תדבר עליהם, אין ספרים בבית. אני מכיר אנשים, ואני לא מבין את זה אין לו ספרים בבית. אין אפילו לא קישוט. גם אם יום אחד הם שוברים רגל ואין להם מה לעשות ואחרי שהם רואים שהם לא מכניסים שום דבר לאף ערוץ טלוויזיה הם נותנים להם לקחת אחד ולקרוא כמה עמודים. אפילו לא להכניס את עלי העצים בין לבין כך שהם יישארו שטוחים. אפילו לא לשים אותם מתחת לרגליים הקדמיות של העריסה ולגדל את התינוק מעט בזמן שישן כדי לנשום טוב יותר או לקבל פחות ריפלוקס.
ובכן, של מקל כזה, סד כזה. אם אין ספרים בבית, אם אתה לא קורא בבית, ילד בקושי יקרא. ואז הילד הזה שלא קורא הולך לבית הספר, ושם מכריחים אותו לקרוא, אני לא יודע איזה ספרים ולעשות אני לא יודע איזה סיכומים ומפרכים יהיה המשימה של כל מי שרוצה לשכנע אותו לקרוא משהו.
ואם אין קריאות חובה, איך תכירו את גרסיה מארקס?
ובכן, לקרב את זה לילדים. אם כבר מדברים עליו בשיעור, מסבירים היכן נולד, היכן הוא גר וקרא כולם יחד חלק ממה שכתב. מעורר סקרנות של ילדים לדעת עליו יותר. קורא קטע קטן ומעיר עליו. עובד עבודה ברבעון, אבל שם, בכיתה, בין כולם. ומי שרוצה לקרוא עליו יותר חופשי לעשות את זה בבית. יוצר מועדון קריאה, מועדון בו ילדים יכולים לקרוא ספר יחד, להגיב עליו, ליהנות ממנו.
כן, אני יודע שזה נשמע אוטופי, נראה שיהיו ארבעה ילדים, שניים או אף אחד שיעשו את זה. אבל אם כן, זה מכיוון שאנחנו עושים את זה מאוד לא טוב עם ילדים כבר הרבה זמן, שכבר נפלו לשעות הפנאי הקלות של "שהכול יעסה אותי" בצורה של סרטים או משחקי וידאו. זמן מה, תן לסיפור להתחיל ולהיגמר במהירות, אני הולך על הדברים הבאים.
לא, הספרים לא מהירים. הספרים הם רגעים ארוכים. רגע עכשיו, אחר מאוחר יותר. אירוע היום, מחר נוסף וכן הלאה ככל שחולפים הימים ואנחנו קוראים. בסופו של דבר הם רגעים מחיינו שמשאירים את חותמם. והילדים האלה נעדרים כי אנחנו מנסים להכריח אותם לחיות את זה כשהם הולכים לאיבוד במכתבים זה אחד מרגעי החופש הטובים ביותר שיכולים להיות לנו. אתה לא מאמין
