אנו ממשיכים עם סדרת הראיונות שלנו עם בלוגרי אימהות שמביאים לביתנו התייחסות שלמה בתחום האימהי ועם כמה שנים כבר מאחוריו כבלוגר. אנו מציגים בפניכם פילאר האחראי על הבלוג של Todomundopeques.
היא אם לשני ילדים, ElMayor שרק מלאו 10 ו ElCanijo שכבר יש לו 6, עיתונאי ייעוץ ומומחה למדע המדינה במקצועו ובלוגר מאז 20 בפברואר 2007, בו פרסם את הערך הראשון שלו.
נשוי לאושר לזה שקראו לו האב הקדוש, בלי לראות חיות מחמד (אתה לא יודע איזה מזל יש לך) והוא אוהב סרטים עד כדי כך שהוא פריק, של אלו שחוזרים על דיאלוגים של אלה שנשארים חרוטים בזיכרון, שמות של הבמאים, השחקנים, השחקניות, הנגנים שמשתתפים בפסקולים ואפילו לפעמים במאי הצילום ... לכל אחד מהם הדברים שלו.
אני לא יכול לסבול עוולות, שטויות, צביעות, תנוחה, שליליות, חיפוש כעס, הטעיה, שקר, ... הדברים שאני חושב שאנחנו באמת לא אוהבים אף אחד.
מה הוביל אותך לקחת יום ובמקום לעשות גרביים או להצטרף לקבוצת הכדורגל השכונתית, לפתוח בלוג?
אלמאיור נולד לפני שלוש שנים ובדיוק איבדתי את עבודתי שנה לפני כן, התחלתי להרוות להיות בבית עם הילד בזמן שהאב הקדוש הלך לעבוד וכשעבודתך בדרך כלל נעשית ברחוב, מדברת עם אנשים, חוזרת לכתיבה, לסקור את מה שרשמת, לכתוב, ... זה די נחנק להישאר יום אחד אחרי השני, לבד עם הקטן. אז הייתי צריך שסתום פליטה. היכולת לכתוב (שזה מה שאני הכי אוהבת) ולהיות מסוגלת לכתוב על מה שהכי "שלטתי" באותה תקופה: מקוניום, חומצה פולית, הנקה, דיכאון אחרי לידה ... הייתה פיתרון וכל מה שנתן לי בלוג כזה.
מה תרם לך האלדופקים?
הרבה מידע על הנושאים שהייתי זקוק להם בזמן שילדי גדלו. חוויות משותפות רבות, התחושה שאני לא עושה הכל לא בסדר או שהיו חוויות ש"כרגע קרה לי ". האימהות המדהימה והבלוג אפשרו לי להרגיש מלווה והבנה. וכמובן שהוא הביא לי ספר כמעט יד ביד, סדרה של הכרות שעדיין אין לי ברור שזה מגיע אבל ... אתה לא מספר לאף אחד ... למקרה ...
הוענק לך האישה עם ההיסטוריה 2.0 לפני מספר ימים ולפני כמה חודשים הוצאת את ספרך הראשון, אמא במשרה מלאה בה עשית הכל. מה שבעיר שלי אנו קוראים חואן פלומו, אני נוהג לתבשיל אותו, אוכל אותו. מה היה יותר קל, שילד את ילדיך או את הספר הזה? איך מדובר בהשקה לכתיבה ועריכה של ספר משלך. האם יש זמן שאתה כל כך רגוע בבית שלך או על מרפסת ואומר "טוב הייתי יכול לספר את כל זה"?
חאההההה! ביחס לפרס שציינת זו הייתה הפתעה (אני יודע שזה מה שכולם אומרים תמיד אבל זה נכון וזה תמיד אומרים על ידי כולם, כמה אני לא טבעי!). הסיפור שלי עם 2.0 אתה רואה שזה לא פרח של יום, שהוא כבר שבע שנים של מערכת יחסים, עם עליות ומורדות שלנו ורגעי הפחות נזילות שלנו אבל הנה היינו. מה שנכון הוא שהאינטרנט עוזר לך להמציא את עצמך מחדש ולחפש אותך בתחומים חדשים וזה מאוד מושך מישהו חסר מנוחה. לגבי הספר, כן ... חואן פאלומו מזן טהור! אבל זה נכון גם שהתחושה של אי אחריי הוצאה לאור כשמדובר בקידום הספר מראה הרבה. כן, הכריכה היא של חבר שמצייר היטב את זה (נאצ'ו לואנגו) והתוכן כולו שלי והפריסה נעשתה לרוב על ידי האב הקדוש, אז ... לבד, מה נאמר לבד כי זה לא היה כך? לא?
מה שנכון הוא שהאינטרנט עוזר לך להמציא את עצמך מחדש ולחפש אותך בתחומים חדשים וזה מאוד מושך מישהו חסר מנוחה.
אתה אומר עליו, על הספר, שזה לא מדריך הוראות אלא יכול להיות. איזו עזרה יכולה אב או אם למצוא בספר שלך היום?
בכנות, זו שהייתי רוצה למצוא במיוחד כשבני הראשון נולד. המדריכים בסופו של דבר מייצרים לחץ רב יותר מאשר לעזור לך ואם אתה מנסה לקבל חזון עולמי ולקרוא כמה מחברים זה גרוע עוד יותר מכיוון שיש תהום בין המלצותיו של זה לזה. בסרט "אמא במשרה מלאה" אני מספר מה חייתי, מה בילינו יחד עם אל-מאור ואותי, מאז הספר מתאר מלידת ילדכם הראשון ועד שהוא מתחיל לנוע מעצמו. כל זה עם משקפי השכל הישר וחוש הומור טוב, כל הזמן ... זה הדבר היחיד שעבד בשבילי.
מה מצאת בעולם 2.0 הזה שלא נתן לך או לא הצלחת לגלות שם, בעולם האמיתי?
אני לא יודע, אני חושב שמצאתי יותר מאותו דבר. עוד חיוכים, יותר זמנים טובים, יותר מידע, יותר עצות, יותר הפתעות, ... אחרי הכל 2.0 מלא "אנשים אמיתיים" עם טוב ורע.
איך האמהות הבינומית האידיאלית העובדת תיראה עבורך? האם ניתן לשלב בין השניים?
היום הוא מאוד מסובך, אני לא מתלונן אבל אני חושב שמצבי אינו זה הנפוץ של אמהות ספרדיות שיש להן עבודה בפנים ובחוץ (זה סיפור אחר ...). הבינומיאל המושלם יהיה זה של שוויון בזכויות וחובות העבודה עבור האב והאם (חופשת לידה, צמצום שעות העבודה ...). אני חושב שאמהות רבות ובעיקר עבודות רבות יכולות להיות מאורגנות יותר על בסיס יעדים ולא על פי לוחות זמנים כפי שנעשה במדינה שלנו. אם הטיפול בילדים הוא חובה חוקתית, חיי העבודה של האמהות לא צריכים להיות מכשול, אך הפיתרון הוא לא להוציא אותם משוק העבודה, כפי שנעשה כעת, הפיתרון הוא אחר.
