בדף ה- OECD תוכלו לראות את הבעיות שהוצגו בפני התלמידים לצורך קבלת הדו"ח פיזה 2012. יש אחד מעל תנועה בו אתה צריך להוסיף להוסיף, עוד על פעולת מזגן בו אתה צריך ללמוד את קשר ותוצאה, אחר עוסק בבחירת כרטיס הובלה בהתאם ל תכונות והעדפות של המטייל ועוד אחד על מה שקורה לא הרובוט כשהוא נתקל במכשול. התלמידים הספרדים בני 15 נמצאים 23 נקודות מתחת לממוצע של המדינות המפותחות בפתרון בעיות אלה שלמרות שהן לא יומיומיות מאוד אני חושב שהם דורשים מאמץ נפשי מעניין לתלמידים.
גרגוריו לורי אומר בבלוג שלו את זה התרבות מחפשת שיטות המאפשרות לנו לעבוד פחות וללמוד יותר. וכיוון שלמידה קשה, יקרה ומספר האנשים שעושים זאת הוא נדיר, מכיוון שמי שעושה זאת טוב הוא בעל ערך רב, זו הסיבה האוריינטלים עומדים בראש כל רשימות התוצאות הבינלאומיות. כפי שהערנו לפני זמן רב בפקס ועוד כששאלנו את עצמנו מה צריך לקדם אצל הקטנטנים שליטה עצמית או הערכה עצמית, אמהות ילדי המזרח כשחוזרים מבית הספר שואלות אותם על התקדמותם, הם מעוניינים במה שלמדו ומנסים לעזור בבית עם שיעורי בית למחרת. בניגוד להתנהגות זו, האירופאים אינם לוחצים על ילדים בביצועיהם האקדמיים או, כפי שאמרנו מדי פעם, לחסל את עבודות הלימודים. ואנחנו יכולים להסיק את זה אם משופרת האוטונומיה, המקושרת ליעילות עצמית, ילדים ירגישו הערכה עצמית טובה שתעודד אותם להמשיך ולהתקדם..
פיזה זוהי מערכת ייחודית המאפשרת לנתח באופן הומוגני את רמת הידע של התלמידים ללא קשר למה שהם לומדים בבית הספר. לילדים (או צעירים) בני 15 שנה זו דרך טובה לדעת באיזו נקודה הם ביחס לשאר תלמידי מדינות ה- OECD. וזה שהידיעה כיצד לפתור בעיות בחיים האמיתיים, כיצד הם מתמודדים עם סיטואציות חדשות ואיך הם יכולים ללמוד לייחס מחדש את ערך ההוראה האקדמית, נראית לי מהותית מהעולם הגלובלי בו אנו עוברים ואשר בו המתחרים של ילדינו אינם שכנים אלא כל ילד מכל מקום בעולם.
מצאתי באופן חלקי מאוד את הניתוח של מזכיר המדינה לחינוך, מונטסראט גומנדיו, בהגשת דוח פיזה בו היה ביקורתי מאוד כלפי המודל הספרדי שלדבריה הוא מבוסס על שינון ידע. וזה הזיכרון הזה, אני לא יודע איזו אובססיה אוסרת גם שימוש בזיכרון! אני חושב שזה תנאי של האדם ושהוא בסיסי להתקדם ולבנות רעיונות ומחשבות. אני חולק עם כרמן פסקואל גונזלס-באב שהזיכרון לא צריך להיעלב ושצריך גם לעבוד אצל ילדים ביטוי בעל פה ובכתב טוב, שהם מבינים היטב כל סוג של טקסט כדי לפתור בעיות ושהם עובדים בחישוב הנפשי בשביל מה חיוני ליישם את הזיכרון.
לדעתי, ובחזרה למה שהערתי בהתחלה, אני מאמין שחובות, מאמץ ועבודה של ילדים חשובים כדי לטפח אוטונומיה, שליטה עצמית, ניהול זמן, ארגון עבודה והשגת תוצאות.. אם הורים מודעים למה שהם עושים ומה ילדים צריכים לעשות, איזו אוטונומיה נוכל לצפות להם? וגם אם לא נמאס לנו להעריך ולקדם חידוש, יצירתיות ויזמות אצל ילדים, אז אז לקצץ את זה בכך שנכנס באמצע ולהפריע לתהליך הלמידה שלהם?
ואני חושב שגם עלינו לעשות זאת תן להם להתעסק יותר בעזרת טכנולוגיה, משחקי וידאו, תנו להם לנסות דברים לטעות, ללמוד וללמד אותנו! זה דורש מההורים להיות יותר משתתפים, פחות פרוטקציוניסטים ויותר שיתופי פעולה איתם. יש לנו גם את האינטרנט כבעל ברית! לתת להם אוטונומיה וביטחון בלימודם.
ולא אני לא משתף את מה שמיריה מציעה אצל תינוקות ועוד על הצורך להוציא כסף. אני לא חושב שכסף הוא המפתח לפיתרון. לדעתי נוכל לבצע אבחנה מאוד פשוטה בכדי לאמת זאת מה שאומר PISA הוא חמור יותר מכפי שנראה. בוא נלך עם הילדים לעשות פעילויות יומיומיות ונראה כיצד הם פותרים אותם, למשל, איך הם הולכים עם שיעורי הבית שלהם, איך הם מתקדמים במתמטיקה על ידי נתנו להם לשלם ולעודד אותם להיות קשובים לחיקויים, לבצע חישובים עם המשקולות או היכולות בסופר. , לחשב מרחקים, ליצור ביטויים באנגלית, ללמוד לשחק משחקי וידאו וללמוד לפרש גרפיקה. אם כי ללא ספק ניתן להרחיב רשימה זו הרבה יותר ובטוחה ש- PISA יכול לעזור לנו לזהות בעיות שכפול בבית או בבית הספר.
