אני רוצה לחלוק אתכם רגשית מיני תיעודי בשם "ג'וליה" שלקח שלוש שנים של מימוש ומספרת את סיפורה של משפחה שיכולה להיות של כל אחד מאיתנו.
הוריה של ג'וליה הקטנה, באמצעות עדויותיהם וחוויותיהם, גורמים לנו לחשוב על חשיבות חינוך הילדות כתרומה לחברה. או במילים אחרות, שימו לב לכך כל מה שתתן לילדיך הם יחזרו.
הסרטון מבוסס על רגשות. אולגה וויקטור, הוריה של הילדה, מספרים לנו מה הרגישה בתם בלידתם ואיך זה שינה את חייהם להיות הורים.
מעדויותיהם מדגישים כי התייחסות לילדים לאמפתיה, הבנת צרכיהם, העמדת עצמנו במקומם, מתן להם אהבה ללא תנאי, ליווי אותם ... כל מה שאנו נותנים להם בילדות יוכל להחזיר אותה לחברה מחר.
חינוך הוא אחריות עצומה ואין ספק שהוא "מתחיל בבית". אנחנו ההורים והמשפחה שמשדרים אמפתיה, כבוד ודו קיום, ערכים יסודיים לחיים.
אני עוזב את הסרטון ומדגיש שאתה לא מפסיק לצפות בדקות האחרונות בהן הילדה הקטנה לוקחת את שד אמה. המראה, המשחקים, המחוות, הם אהבה טהורה.
אני גם רוצה להשאיר משפט של קארל א. מנינגר שיוצא בסוף הסרטון ואני מאוד אוהב את זה:
"מה שיינתן לילדים, ילדים יתנו לחברה."
