האם אתה זוכר את ימיך בבית הספר בהם המורה החרימה את המדבקות או את הבובה שהבאת באותו יום, בלונים ואינסוף דברים אחרים? ובכן, בדרך כלל הם הוחזרו אלינו בסוף השיעור, או במקרים חמורים יותר הם הוחזרו להורים לאחר שיחה קצרה בת שלוש רבע שעות.
ובכן, נראה שבאנגליה החוקים קצת יותר קשוחים, לפחות בחלק מבתי הספר, כי א המורה הבריטי חושף את כל החפצים שהחרים מתלמידיו במהלך 15 השנים האחרונות. ויש מעט חפצים שהוחרמו.
מכר בחור הוא מורה בריטי עם תחביב מוזר, אוסף. ובכן, אמר כזה לא נראה מוזר במיוחד, שלא אוסף משהו מלבד שטרות. ובכן, ידידנו האנגלי מוקדש לאיסוף פריטים שהוחרמו מתלמידי חטיבות ביניים וחטיבות ביניים ואסף אוסף חשוב ביותר מ -150 בתי ספר ולקח לו כ -17 שנה לאסוף אותו ולא היה שמח בכך שהוא החליט לעשות תערוכה. איתם
חומרים עמידים
זה מה שהוא כינה את התערוכה שלו "חומרי התנגדות". שם שהוא בחר אליו מדגישים את המרד וההתנגדות של בני הנוער מול הכללים המחמירים של המערכת האקדמית בה למדו. בשבילו כל החפצים האלה הם מייצגים מעשי מרד נגד מערכת נוקשה מלאה בכללים, בהם התלמידים מנסים לשרוד ולהתחמק מהכללים באמצעות משחק ופעילויות אימפולסיביות שלא פטורים מסכנה כלשהי. דרך האובייקטים האלה, אומר טרנט, הם יכולים להכיר את עצמם חלק מחייהם המורכבים של צעירים.
ניתן לראות את התערוכה בסדרה מוזיאון הילדות של ויקטוריה ואלברט בלונדון.
אני מאמין שאם לא יוחזרו הפריטים שהוחרמו בבית הספר שלי, מר טרנט היה צריך לערוך לפחות חצי תריסר תערוכות. ואתה, האם החרימו משהו בבית הספר?
