אם לא מטפלים בהצלחה בבעיות האבטלה, חוסר הביטחון בעבודה, העבודה והפיוס המשפחתי ואי השוויון בין המינים, הפרוגנוזה היא פשוטה: שיעור הפוריות הנמוך מאוד יישאר ללא הגבלת זמן'. רק אם מוגדרים מחדש אחריות פרטית וקולקטיבית, או במילים אחרות, מחלקים את עלויות הילדים בין משפחה, חברה ומדינה, וגם באופן שווה בין שני ההורים, סביר להניח שההבדל בין מספר הילדים הרצוי ל אמיתי מתכווץ.
מה שקראתם זה עתה חלק ממסקנות הדו"ח בהן La Caixa מנתח את המוזרויות של שיעורי לידה מאוחרים ונמוכים בספרד. והמגמה של הילד היחיד התגבשה, מכיוון ששלושה מתוך עשרה ספרדים גדלים ללא אחים
אני אוהב לדבר על 'הבדל בין מספר ילדים רצוי לאמיתי', אם כי עבור אבות ואמהות רבים כואב להכיר בכך שהם היו רוצים יותר ילדים ממה שיש להם. ובנוגע למצבנו כמדינה, יש לציין זאת ספרד נמצאת בזנב של אירופה בלידה (1.3 ילדים לאישה בממוצע); כמובן שבניגוד למדינות עם שיעורי לידה דומים (איטליה או גרמניה), מעט מאוד ספרדים בוחרים שלא להביא ילדים לעולם. אם אנו מסתכלים לאחור אנו מבינים שלפני כמה עשורים משפחות היו רבות יותר, אך זה לא רק רושם משלנו מכיוון שבספרד, ההתקדמות לילד השני והשלישי נעשתה פחות ופחות תכופה. בקרב נשים שנולדו להם ילדה רק 68% נולדו ללידה השנייה, ובקרב הנשים שנולדו להן שתיים בלבד 21% המשיכו ללדת את השנייה.
במדינות מסוימות, כמו שוודיה, מספר הילדים היה יציב באופן מפתיע בכל הדורות שנולדו במאה העשרים. לעומת זאת בספרד, בעוד שנשים שנולדו בשנת 1900 נולדו בממוצע 3.4 ילדים, אלה שנולדו בשנת 1965 - הדור האחרון שסיים את מחזור הרבייה בשנת 2011 - היו בממוצע 1.6 ילדים בממוצע של חייך גם תחזית אחרונה מצביעה כי המספר הסופי של ילדי דור הספרדים שנולדו בשנת 1975 יישאר נמוך מאוד (1.4 ילדים).
מדוע הנטייה להביא לילד אחד בלבד מתוחזקת ומגובשת?
אימהות מאוחרת
גיל בה מתרכזות יותר לידות, היא בת 32-34, ולידות בקרב נשים מעל גיל 35 מייצגות כיום 18% מכלל. למרות ששיעור הפריון של נשים מעל גיל 40 נותר נמוך, שיעור הלידות הראשונות של אמהות בנות 40 הוכפל ביותר מ -4: מ- 0.9% בשנת 1996 הוא עלה ל -3.9 % בשנת 2011.
דחיית האימהות הייתה תופעה שהובילה בתחילה על ידי נשים ברמת השכלה גבוהה. אבל בספרד האיחור התרחב לכל השכבות החברתיות ונפוצה יותר ויותר: בשנת 2010, הגיל הממוצע של לידתו של הילד הראשון היה 32.9 שנים עבור נשים עם לימודי אוניברסיטה, 30.8 עבור אלו שסיימו את המחזור השני ללימודי המשנה ו -28.2 עבור אלו שלמדו את לימודיהם מחזור ראשון
איך זה משפיע על חיי העבודה של ההורים?
שילוב נשים לווה בירידה מתמשכת בפוריות עקב פיוס קשה בין תפקידי עבודה ומשפחה; אך בעשור האחרון האטה מגמה זו מכיוון שהעובדה שיש שתי משכורות בבית גם הקלה על הרחבת המשפחה. למעשה, במדינות עם שיעור הילודה הגבוה ביותר, כך גם שיעור ההשתתפות בעובדות. בשנת 2012 51% מהנשים הספרדיות בין 16 ל 64 שנים עבדו, לעומת 60% בצרפת, 65% בבריטניה, 68% בגרמניה ו 72% בשבדיה (Eurostat, 2013) .
עם זאת, המצב הכלכלי הקשה ורמות האבטלה שרקמו שחקים בשנים האחרונות, מ -17% בשנות השמונים ל -26% בשנת 2013, ואשר השפיעו במיוחד על צעירים, גרמו לגורם חדש של סיכון באמהות. העובדה שאחד מבני הזוג או שניהם מובטל תורמת כיום להפסקת שיעור הילודה
אבל גם נשים שעובדות לא קלות משום שנשארו קשיי הפיוס של עבודה וחיי משפחה במשפחות בהן עובדים שני בני הזוג. בענף זה נשים עם לימודי אוניברסיטה, שליש מכלל האוכלוסייה הנשית, שבניגוד לאמונה הרווחת, היא קולקטיב מכריע לשיעור הילודה של ארצנו, כך על פי הדו"ח. לפיכך, מומחים מציעים ליישם מדיניות ומשאבים כדי להקל על היולדות של נשים עובדות.
הדו"ח מבהיר גם כי התנהגותם של זוגות פוריות דה-פקטו דומה לזו של החוק, שכן שיתוף פעולה הוא כבר אפשרות התאמה נפוצה מאוד. ככה הלידה בקרב משפחות משותפות מהווה 23 אחוזים מכלל הלידות.
מבין המסקנות המומחים מצביעים על כך שילדים יש להכיר בהם כטובה חברתית, ועל כן יש לחלוק את העלויות הכרוכות בהן. לא משנה אם יש להם ילדים או לא, כותבי המחקר סבורים כי כולם מנצחים אם ילדי החברה הנתונה גדלים בריאים, מאוכלים היטב ומשכילים היטב, מכיוון שאסור לשכוח שילדי היום הם ישלמו את הפנסיות של מחר.
זוהו סדרה של מדיניות ציבורית עם השפעה חיובית על הפוריות, סביבן קיימת הסכמה רחבה בקרב דמוגרפים: מדיניות פיוס לחיי משפחה ועבודה (משך וארגון שעות העבודה, גמישות זמן ו תנאי עבודה), מדיניות רווחה (עדיפות השקעה בגני ילדים מגיל 0 עד 3) ומדיניות המקדמת שוויון מגדרי. חשוב להכיר בכך שהמחויבות של נשים להכשרה והקריירה המקצועית שלה היא בלתי הפיכה, ולכן על החברה להסתגל למציאות זו.
בניתוח מדינות אחרות מתגלים שתי דרכים אפשריות לשיעור הפריון בינוני: המודל הנורדי, המבוסס על תמיכה ציבורית במדיניות המשפחתית בתשלום כפול ובמדיניות ידידותית למשפחות, המאפשרת התאמה בין עבודה וחיי משפחה אמהות ואבות, והמודל האנגלו-סקסי, המבוסס על התמדה של נישות פוריות גבוהות, שבספרד, כפי שמראה המחקר, כמעט ולא קיימות
לבסוף, אני יודע שההחלטות באיזה גיל להיות הורים (דבר שלדעתי אנו מתרצים אולי עודף), ואיזה מספר ילדים יש, מתאימות לכל זוג; אבל ללא ספק, הנתונים המוצגים בדוח זה מיועדים לשיקוף.
