בפוסט לפני מספר חודשים דיברנו על מניעת שקרים אצל ילדים, ונזכרנו שהם לא תמיד מדאיגים, מה שמדגיש את העובדה שמדובר בגיל שבע כשמתחילים להבדיל באופן מלא בין פנטזיה למציאות.
היום אני רוצה להעמיק קצת יותר בנושא זה שמדאיג הורים מסוימים ומבדר אחרים; אני מבהיר ששתי העמדות תואמות לחלוטין, תלוי בשקר, אם כי נוח לילדים לדעת ש"תפסנו את השקר ", ולוקח זמן להעצים את ערך הכנות. בפשט הרבה, נוכל לומר שהילדים שלנו הם ישקרו להמציא מחדש את המציאות שלהם: למשוך תשומת לב או להגזים בכישורים, על מנת לתת תמונה מסוימת לאחרים; הם בדרך כלל ילדים שלא סומכים על עצמם או שאינם בטוחים. סיבה נוספת אפשרית גם היא: לא לרצות להתמודד עם השלכות אפשריות, ולנסות לצאת ממצב ממהר (טעות שהם מתביישים להכיר, הפרת ציפיות הוריות או אימהיות ...).
כפי שציינו בפוסט המקושר לעיל, אין הכרח לעודד את השקר, וגם לא להיות מרוצה כשהילדים אומרים את זה, אך אין הכרח להמחיז; כך שנוכל לשאוף למנוע מהם לשקר שוב ושוב, וגם לספר שקרים רציניים
אבל כן, קצת קוהרנטיות נחוצה, מכיוון שהדוגמה שלנו אנחנו גם מלמדים אותם, איך נוכל לרצות שהילדים שלנו לא יגידו שקרים אם אנחנו הראשונים לשקר להם? אין הצדקה לשקר: לא לרצות לחזק את סמכותנו, ולא לרצות להימנע מהתחייבויות מוסכמות, ...
האם אתה יודע מתי ילדך משקר לך?
אני תמיד אומר לילדי ש'הורים לפעמים מתבלבלים, אבל הם לא מטומטמים '; אני בדרך כלל מכיר את השקרים שלו, למרות שגם אני לא רוצה להשוויץ, כי אני בטוח שהם התגנבו. שימו לב לאינטואיציה שלכם, מכיוון שלא תמיד יש צורך לברר את 'האמת'. מה שחשוב זה נסה להעריך את הכנות, שהיא אחד הבסיסים של מערכות יחסים בריאות.
זה לא נכון שכשאנחנו משקרים אנו מאדימים, או שאנחנו מזיעים בצורה מוגזמת, ואם זה קורה הם סימפטומים שקשורים יותר לחרדה מאשר לשקר עצמו; אך כאשר הגוף (בעיקר החלק העליון) במתח, ונראה שיש גישה של בריחה, אתה יכול לחשוד בשקר. אם ההסברים גם הם סותרים או לא יאמינים, יש סיכוי טוב שהם לא יגידו לנו את האמת. היעדר הספונטניות הוא גם אינדיקטור: אדם חוזר על תפקיד מחזה, לא לבסס שיחות יומיומיות.
בין התגובות האפשריות של ההורים ניתן למנות כעסים, הרצון להעניש או הנטייה לשוחח אינסוף איתם (ילדים מתנתקים תוך מספר דקות). אך אנו יכולים גם לחשוב שהם צומחים, וחשיבתם המופשטת מתגבשת, בנוסף לא להכחיש שאנו משקרים לפעמים זה אתגר עבורםמכיוון שהתוצאות תוכלו לנסות מודלים שונים של תגובה.
לשקר למה?
עם זאת, מה שהכי צריך להדאיג אותנו הסיבה לכך ששיקרו לנו, העדיפות שלנו בכל מקרה תהיה לתקן התנהגות (לא האדם). בואו נחפש פתרונות ונמצא אותם; בואו ננסה להראות שאנחנו יודעים יותר ויכולים 'לתקן את הכוח', נקבל יותר שקרים, או רגשות לא הולמים במערכת יחסים בריאה (בושה, פחד, כעס ...).
ישנם ילדים שמשקרים על הסיבה שהם חרדים, מכיוון שהם רוצים להשתלב בקבוצה למרות שהם מודרים; אחרים שלא סומכים מספיק על הורים, ובגלל זה הם ממציאים סיפורים אבסורדיים (לפעמים מצחיקים, אני יודע, אבל בואו לא נוכיח את זה) על הסיבה שהם קנו סודה כששלחנו אותם ללחם. בלי קשר לחומרתה, גילוי הסיבה יכול להועיל.
ילדינו צריכים להתמודד עם האמת כי זו הדרך הטובה ביותר עבור אחרים לסמוך עליהם, ומכיוון שזו גישה להתגאות בה (וממנה אסור להסתיר אותם). כנות נותנת לנו שלווה, ועוזרת לנו להשיג את מבוקשנו בצורה יצירתית יותר.
יכול להיות שקיימים שקרים מסוכנים?
אני מתכוון למסוכן להתפתחותו של הילד. לפעמים לילדים אין קונפליקטים אתיים (מכיוון שאיש לא גידל אותם), וגם הסביבה שלהם מחזקת את השקרים ומשייכת אותם בעת ובעונה אחת; בהזדמנויות אלה, אתה עלול להרגיש תענוג בשקר ובשקר עשוי להפוך לחלק מההתנהגות הרגילה. זה לא מצב רצוי.
כמו לא זה מה שנקרא 'פסאודולוגיה פנטסטית' המורכבת מהמצאות שמחליפות מציאות לא רצויה ועל פיה משופר המוניטין, או הערכתם של אחרים; שקרים אלה מספקים יתרונות חולפים, אך הם מסיטים את הילדים מלקיחת אחריות (ביניהם אנו יכולים לכלול התחזות לאישיות, בניית עבר אישי לא מציאותי, או תווים 'שקריים' אך מבריקים.
לפעמים הדרך הטובה ביותר ללמד היא באמצעות דוגמה; פעמים אחרות אנו רואים חסרי אונים כגירויים של חברה המעבירים להם מסרים 'שקרים' (פרסום, אתה יודע); אך בל נשכח כי קבלת שקרים ללא השתקפות אחת לפחות יכולה להוביל למצב קשה לניהול. באופן כללי, ההורים צריכים להראות תקיפות (לא despotism)למרות ההפתעה, ומעל הכל נימוק שנועד להסביר את השלכות השקרים, אין הכרח להדחיק אלא אם כן איננו רוצים תקשורת כנה.
תמונות | ספריית תמונות RIBI, מייק ביירד על פיקס ועוד | טיפים למניעת שקרים אצל ילדים
