ארגון ה- OECD PISA במגזין פוקוס פרסם לפני מספר חודשים מאמר ביקורת בנושא השפעה של סביבות ממושמעות בכיתה עם תוצאות אקדמיות. התוצאה העיקרית היא שאקלים משמעתי המעודד למידה, בנוסף לאינטראקציה חיובית עם ביצועי התלמידים הטובים, הוא מסוגל למתן את ההשפעות של מעמד סוציו-אקונומי מוחלש.
בקיצור, מה שנחשב לסביבה של משמעת חיובית, נתפס כנעים כמו התלמידים, אך גם מסייע להם בהתקדמותם. אני מתאר לעצמי שזה גם מרמז על השתתפות רבה יותר של התלמידים, ומאמץ להתאים את המתודולוגיות לצורכי התלמידים. אני אומר את האחרון, כי כדי להשיג סדר מסוים בכיתות, ובלי לקחת בחשבון גורמים חברתיים אחרים המשפיעים, חיוני שבנים ונערות יחושו חלק מהלימוד. כי אם הם משתעממים, הם מאבדים עניין; אם הם מאבדים עניין, העוזה ביותר נוטה להסיח את דעתם ואחרים יבואו בעקבותיהם. זו הסיבה שהמוטיבציה חשובה במיוחד, וזה מצב שלא ניתן לספק לו סנקציות עוקבות.
ובכתיבת זה אני זוכר את הספר רזולוציה מחדש של מריה אקאסו, בו מסומן עיבוד הכיתות כחלק מחזון המשבש שלהם לחינוך כך שהם 'מקומות מיושבים', ולכן גילוי נוח ומזמין. אתה זוכר כשפגשנו את בתי הספר ויטרה בשבדיה?
לדעתי, למורים חייבים להיות מינימום כדי שיוכלו לתת את הכיתה בתנאים, ו משפחות אחראיות בחלקן להתנהגותם של ילדים בכיתה. הדמות של המורה חשובה מדי בחיי ילדינו, כך שההורים מתבלבלים ומאמינים שעליהם לבצע פונקציות של 'שליטה'. ובמקרים רבים זה מה שאנחנו נוטים לעשות: מורים חייבים לחרוג מחובותיהם, מכיוון שהם רוצים או לא רוצים שיהיו להם תלמידים שצרכיהם הרגשיים אינם מכוסים, או שהם רוויים מדי בבעיות משפחתיות שאינן מסוגלות להגיע.
נראה שכך האקלים המשמעתי בכיתה ובבית הספר משפיע על הלמידהעד כדי כך שבבתי ספר עם בעיות משמעת עיקריות התלמידים מתקשים להתקדם. נהפוך הוא: בתי ספר עם סביבות משמעתיות חיוביות קשורים לביצועים יותר, אם כי לאלה יש גם תלמידים מועדפים יותר מבחינה חברתית. אבל כן: במקרה של סטודנטים מאוכלסים משותפים מרקע שונה, סביבה טובה עוזרת לכולם.
עכשיו אנו יכולים לשקף על איך להגיע לסביבות עבודה אלה באופן לא כפייתי ומבלי שהבנים והבנות יאבדו עניין בלימודים.
