של "צ'צ'טים" ו"פיצ'ילות "

אני יודע שנאמר בחיבה, אבל פשוט לא אהבתי. למעשה, אני אפילו לא מתחיל לאהוב את זה. זאת אומרת ההורים שקוראים לבנותיהם "צ'וצ'ט" ובניהם "פיצ'ילה", או גרסה כלשהי שאומרת אותו דבר.

בשנה שעברה נפרדתי מארן בפתח בית הספר ואב לילדה בכיתתו, ילדה בת 3, אמר לו בצאתו, מסתובב, ומול הורים אחרים והמורה "נתראה אחר כך, כוס קטנה ! " איש לא אמר דבר, ברור, אבל בכנות, הרגשתי קצת רע לילדה בגלל היותה חיבה מופחת לזה, להיות קצת חזיר.

עניין של יושרה וכבוד

אם ראית זוג ברחוב קורא לזעקת "הכוס, בוא, תראה את זה!" או "פיצ'ה (או זין, אפילו יותר גרוע), בוא!", בוודאי שכולם בסביבה ירגישו לא בנוח. אם הייתי מתקשר ככה לאשתי בציבור, בטח הייתי אומר הכל חוץ יפה, ואם הייתי מתקשר אליה באופן פרטי ... ובכן, זה תלוי ברגע כמובן, אבל זה גם לא יוצא ברגעים אינטימיים בגלל נראה לי מעט מעריך שאדם מצמצם אותו לאיברי המין שלהם, מרים היא הרבה יותר מזה.

זה עניין של יושרה, של להעריך ילדים במשהו יותר מאשר לפות או לפין שלהם, לקרוא להם בשם, שלשם כך אנו אומרים את זה, או עבור תחליף טוב יותר כמו אהבה, לב או חיים, שניתן להשתמש בהם לכל החיים בלי לפתע לפתע.

כמה זמן?

מכיוון, כמה זמן זה נעשה? באיזה גיל זה מפסיק להיות הגיוני לקרוא להם כך? זה אולי נראה פחות או יותר רגיל, או עדיף לומר שאני יכול להבין את זה כרגיל, שילדה בת 3 נקראת צ'וצ'יטו או צ'וצ'ט, אבל כשהיא בת 10, 14 או 17 למשל, מה היינו חושבים על אביה אם הוא היה קורא לה באותה דרך? "להתראות צ'וצ'ט!" האם זה אני לא חושב שזה היה מצחיק או אפילו הילדה עצמה.

אז אני לא יודע למה אנחנו עושים את זה, למה בנים הם יונים ובנות הן צ'צ'טות. גברים הם הרבה יותר מהפין שלנו, נשים הרבה יותר מהפות שלהם כשמדובר בזה אנו מבקשים יותר כבודאו שאיננו מבקרים את האבסורד של פרסומות עם נשים שעושות פנים מרושעות עם תנוחות מגוחכות? מכיוון שאם היו עדיין מכריזים על משהו שקשור למין, ניתן היה להבין שהם משמשים כחפצים מיניים, אך כאשר הם יושבים על מכסה המנוע של מכונית או מגנים על מותג לבוש או משקה, אי אפשר לראות את הקשר.

לכן אני חושב שעלינו להתייחס לילדינו בצורה מכבדת יותר, כך שהם מרגישים מוערכים למי שהם וגם לא בגלל מה שיש להם בין הרגליים, מוערך על מה שהם עושים, על מה שאנחנו אוהבים אותם, על כמה שאנחנו שמחים איתם, ... ועל היותנו "חיבה", "חיינו", "ליבנו", או פשוט להיות לורה, מריה, מיגל, חואן, פאולה, לורה, אנג'ל, דיוויד, קלאודיה, מרקוס, ...

עדכון: בזכות ההערות שלמדתי שגם מבוגרים נקראים כך ושזה לא נעשה רק עם ילדים. זה בשבילי סימן שזה משהו לא מזיק ממה שחשבתי, שנעשה במיוחד בדרום ספרד. אני עדיין לא אוהב את זה, אבל רמת הסובלנות שלי כלפיו עכשיו גבוהה יותר. תודה לכולם על התגובות שלך, כי ככה כולנו מעשירים את עצמנו.