חשבנו שראינו הכל על מסכי טלוויזיה ואנחנו מופתעים מהתוכנית הלא סבירה הזו. להיות מנהיג הקהל בפקיסטן תוכנית טלוויזיה ש"מסירה "תינוקות נטושים לזוגות ללא ילדים.
התוכנית מכונה "אמאן רמזן" ("שלום ברמדאן") והיא גרסה מיוחדת לתוכנית הבידור הדתית שהוסיין מגיש לאורך השנה ברשת הגיאו, תחרות עם כמה פרסים. ובין המכשירים התינוקות התאמצו.
אמיר ליאקאט חוסיין הוא מגיש הטלוויזיה השנוי במחלוקת שבין הטלפרדיקטור לכוכב התקשורת מככב בתוכנית זו ומגן עליה בלהט אל מול הביקורת. אבל מה ההקשר שהביא להופעת מרחב של מאפיינים אלה, שאי אפשר להעלות על הדעת בסביבתנו?
בפקיסטן כל יום נטושים תינוקות, מסיבות שונות (היעדר משאבים לתמיכה בהן, יותר מדי ילדים, ילדות לא רצויות, תינוקות מחוץ לנישואין ...), למרות שלדעת יוניסף אין נתונים סטטיסטיים מהימנים על נטישת ילדים במדינה בה אין תקנה בנושא אימוץ הומולוגי. לזה של מדינות המערב.
יש ארגון לא ממשלתי, האגודה למען הצדקה צ'יה, שבמדינה זו דואגת לילדים הנטושים האלה שסגרו את האימוץ, מכיוון שהיא אינה מוסדרת כחוק בפקיסטן. כאילו אימוץ מנוגד לחוק האסלאמיכאשר יש מקרה של ילד ללא הורים ומישהו שרוצה לטפל בו, הוא פונה לשופט כדי לבקש את המשמר והמשמורת שלו.
ובכן, אותה ארגון לא ממשלתי האחראי על ילדים נטושים (עשרות בכל חודש) הוא שהחליט לתת לילדים לתכנית הטלוויזיה למצוא הורים בדרך זו "קרקס".
עשו קרקס של מציאות כואבת
הפרזנטור המפורסם צודק כשהוא תוהה מה יהיה עם אותם תינוקות נטושים, אם זה לא יהיה עתידם הטוב ביותר עם אותם הורים שמעוניינים להביא ילדים לעולם ואינם יכולים. ויכול להיות שהוא צודק. לטובת זה יש לנו שתינוקות לא מועברים לראשון שיעבור, אלא זה זוגות ללא ילדים מתראיינים ומקצרים כדי לתת "את הפרס".
אבל מה שלא נראה לי אתי זה שהבעיה הגדולה הזו שקיימת במדינה רוצה לעשות קרקס, לחשוף בפומבי את התינוקות ולשקול אותם כ"גביע "כאילו היה זה חזיר, קורטיוס או דירה בטורוויאחה .
למעשה התינוקות מועברים במסגרת תוכנית בסגנון "המחיר הנכון", בו ישנם מספר פרסים למתמודדים, מכונות כביסה, מיקרוגל, אופנועים ועד ... תינוקות.
זה גם לא נראה לי אתי לנצל את רגשותיהם של הורים שהם בדרך כלל ברמה חברתית ותרבותית נמוכה כדי לחשוף אותם גם בטלוויזיה. כי הם לא יודעים שיקבלו ילד בשידור חי.
שהם הופכים את כל ההקשר הלא הוגן הזה למחזה חולני למען המאבק על הקהל ולא לרווחת הילדים. כי אם הסוף הוא זה, האם אי אפשר לעשות זאת בצורה דיסקרטית, תוך שמירה על פרטיותם של הנפגעים, ומחייב את כל המטרות כחוק?
כי אם אימוץ חסר כאן מסגרת חוקית, האם "התרומה" מתקבלת? (אני לא יודע איך לקרוא לזה, באמת). מה אם עם הילדים האלה אם החוקים ישתנו בעתיד? האם ההורים באמת מתאימים לילד? עם אילו קריטריונים הם נבחרו?
אבל כמובן, אם כל התהליך הזה היה נעשה באופן פרטי אז ההצגה הייתה הולכת לאיבוד שמספקת נתונים כל כך טובים על המסכים. וזו תוצאה של ליברליזציה של הטלוויזיה בפקיסטן ומאבק הקהלים בין הרשתות.
להגנת התוכנית ...
מול המחלוקת שעוררה תחרות זו בינלאומית (גם כמה קולות ביקורתיים מעזים להראות בפקיסטן) הגיש הפרזנטור אמיר ליאקאט חוסיין את קולו בהגנה על תוכניתו. בשבילו, דובר בלתי נלאה, מפורש ו ראשן (שמכנה את עצמו "רופא" למרות שהוא חסר כותרת כזו) אינו אלא "מופע של אהבה נשגבת":
יצרנו סמל לשלום ואהבה, זהו המוטו של המופע שלנו, להרחיב את האהבה. אני נותן דוגמה. מסרו ילד נטוש לזוג ללא ילדים.
בקיצור, הן חוסיין והן העמותה המטפלת בתינוקות מגנים על התוכנית כדרך לגרום לאנשים להיות מודעים לכך שאתה לא יכול "לנטוש ילדים כאילו היו בעלי חיים", וכדרך להעניק לילדים עתיד טוב יותר. נטוש
כמובן, מהעמותה אומרים שאין כסף בין לבין הם ימשיכו להעביר תינוקות נטושים לתוכנית "כל עוד הם מתבקשים".
בקיצור, אנו עומדים בפני מדגם של מציאות כואבת שאין לה שום סומק בכך שהיא מציגה את עצמה באופן פומבי באופן די ספק מבחינה משפטית ולדעתי ניתן להתנגדות.
לא נורא שהוא קפץ לתקשורת, כי כך אנו יודעים שבכל יום נטושים תינוקות (בעיקר בנות) במדינה שלא עושה הרבה כדי להימנע ממצב זה או להבטיח את זכויותיהם של ילדים. למרות שאני לא יודע אם זה יעזור להרבה העולם להדהד את זה ...
זה מראה הכל וזה באמת לא האינטרס והרווחה של התינוק השוררים, אלא סוגיות אחרות. הכל מיועד לקהל, עד תמסור תינוק נטוש בתחרות טלוויזיה. מה יהיה הלאה?
האתר הרשמי | אמאן ראמאזן גיאו טלוויזיה | מארק סבסטיאן בתמונת Flickr-CC | בולטיי סיטאריי בתינוקות ועוד | נשים בהריון המחפשות בן זוג במציאות שנויה במחלוקת, אמהות מתבגרות בטלוויזיה, עזרה או חולניות?
