הסטטיסטיקה מצביעה על כך לרוב הילדים והמתבגרים יש גישה לאינטרנט - רבים מהם דרך הטלפון הנייד - וכי 82.5% מתחברים מדי יום, הרוב ללא מידע קודם וללא התקנת התוכנות המתאימות לניווט בטוח.
שתי הדרישות יהיו נחוצות (מידע וניווט בטוח), ועל אחת כמה וכמה מתי ילדים עם תשע ועשר שנים (לפעמים לפני) יש להם פרופילים ברשתות חברתיות (ולא בדיוק כאלה שמתאימים את התוכן לגילם).
זו הפעם הראשונה בתולדות האנושות שהצעירים יודעים יותר מבוגרים על נושא ספציפיהקודם הוא ביטוי מאת ד"ר מריה סלמרון, במהלך הקונגרס האחרון של האיגוד הספרדי לרפואת ילדים. והוא מי צריך להיות נקודת איחוד ('בן, תסביר לי איך אתה עורך את הסרטונים של הקבוצה המוזיקלית שלך כי אני רוצה להקליט את ההרצאה שלי'), זה הופך לעתים קרובות לתהום ענקית שמציבה הורים שלא יודעים על הרפתקאותיהם של ילדים באינטרנט בקיצוניות אחת, וב האחר קטינים שמשתפים תמונות נותרים לצאת, אך גם מטרידים.
וזה לא כמו שאני אומר שחייהם של בני נוער צריכים להיות 'ספר פתוח' עבור משפחותיהם, זה שאני מדבר על ילדים קטנים יותר. חבר'ה ונערות שעושים את המשחק לדבר על המורים בתמימות, או ללעוג לילד ההוא שמשוטט בחצר רק בגלל שאין לו עם מי לשחק.
הצעירים שלנו נולדו בעידן הטכנולוגי אך לא חוו, במקרים רבים, השכלה קודמת בשימוש טוב באינטרנט, והם גם לא יודעים מה הסיכונים שלהם. הם יודעים להשתמש בכלי, אך הם אינם יודעים לעשות זאת בבטחה. שיום אחד שאיש מקצוע הולך לבית הספר כשהוא מסביר כיצד להשתמש בבטחה באינטרנט, זה פיתרון חלקימה ההורים עושים בקשר לזה?
האם נדע לגלות שלילדנו יש בעיות בגלל שימוש לרעה באינטרנט?
בהזדמנויות אחרות דנו בנושא זה, ואני רוצה להדגיש את הצורך להבין כמה מהמאפיינים של בריונות ברשת, והמלצות לפעולה נגד בריונות ברשת או טיפוח.
כנראה אין 'תסמונת ילדים שהוטרדה' ובכל מקרה הביטויים יכולים להיות מגוונים מאוד.
הדבר הראשון שהורים יכולים להבחין בו שינויים בהרגלי ילדיכם: בשימוש במכשירים ניידים או באינטרנט, היעדרויות חוזרות ונשנות לשיעור, היעדר פעילויות מועדפות עד לאותה העת, ירידה בביצועים האקדמיים עם ירידה ביכולת הריכוז, שינויים או היעלמות של חברויות ... גם שינויים ב מצב רוח או הופעת סימפטומים כמו נדודי שינה, כאבי ראש או כאבי בטן מההופעה האחרונה וללא סיבה נראית לעין.
כאשר ההטרדה מתרחשת בסביבה המקוונת, מה שמכונה בריונות ברשת, הבעיה העיקרית היא הסבל הגדול יותר בקרב הקורבנות, שכן מושא לעג או תוקפנות נשאר בסביבה הווירטואלית ומגדיל את הקהל שיש לו גישה לנזק. המייצרים התקפות של תוקפנים, הגורמים לסיכון מוגבר להפרעת מצב רוח והתאבדות.
לכך מתווספת תחושת המוחלטת והלא אנונימיות השגויה שיש לתוקפן באינטרנט והקושי באיתור בריונות ברשת, במה שמשפיע מה שמכונה 'הפרד הדיגיטלי' מאוד.
רופאי ילדים מאמינים כי יש להכשיר הורים בסביבה המקוונת ובאמצעי האבטחה הקיימים כדי להגן על המכשירים המחוברים לאינטרנט - ובכך, להיות מסוגלים לשלוט בפעילות ילדיהם ועל מערכות היחסים הווירטואליות שלהם, בנוסף להעברתם כי חיי וירטואלי חייבים לשלוט באותם כללי קיום של קיום וכבוד לאחר כמו בחיים האמיתיים
אמצעים יעילים למניעת בעיות
כל שינוי בהרגלים בשימוש בטכנולוגיות חדשות, התחושה של לשים לב ש"זה שונה, ועוד אם זה קשור לתסמין פיזי כלשהו, הוא אזהרה שמשהו לא הולך טוב
כדי להימנע מכך האידיאל הוא דע מה הילד עושה כשהוא מחובר, להתקין אנטי וירוס טוב, מפסק אש ותוכנית לבקרת הורים. באופן דומה, נוח למנות את זמן השימוש, להחזיק את המחשב במקום משותף, לשלוט על השימוש במצלמת רשת, וכי, למשל, אם הילד שלנו משתמש בדוא"ל עושה זאת מחשבון משפחתי; אם יש לך רשתות חברתיות, תן להורים להיות אחד החברים שלך ...
עלינו לקחת זאת בחשבון זה לא רק על הימנעות מבריונות ברשת. שכיחים יותר ממנו הם סיכונים טכניים, התמכרות למסכים, אובדן פרטיות, דיוג, גישה לתכנים לא הולמים והונאה כלכלית.
בקיצור יש לקדם הרגלים בריאים מהמשפחה, מבית הספר והבריאות. ובמובן זה, לרופאי ילדים יש גם תפקיד חשוב: מניעה ראשונית שהיא מניעה של בעיות בתקשורת תקשורת ומניעה משנית שהיא גילוי מוקדם של מקרה.
לא מדובר באיסור אלא בחינוך, ממש כמו חציית רחוב, מסביר ד"ר סלמרון. חינוך שצריך להתחיל ברגע שהילדים מתחילים ליצור קשר עם הטכנולוגיות החדשות, בגיל 2-3, ולהתאים נורמות אלה בהתאם לגיל
