נמשיך היום, יום לפני יום האהבה, מדברים על אהבה, תשוקה ומיניות בזוגות שהם הורים. הפעם נעשה זאת המראיינת את הפסיכולוגית אולגה כרמונה, מנהלת שותפה בפסיכולוגיה של סייבה, איתה תמיד תענוג לדבר.
איך לשמור על התשוקה אצל בני הזוג כשהילדים מגיעים?
לדעתי זה חלק מהבגרות של בני הזוג כמערכת, להבין שהחיים המשותפים עוברים שלבים שונים, משתנים ומתפתחים כל העת, למרבה המזל.
אנו בני אדם הנמצאים בבנייה, בכפוף לשינוי שהוא, שם נרדף לחיים.
הגעת הילדים מסמנת לפני ואחרי מסלול זה, בו על שני בני הזוג להבין שעכשיו העדיפות היא ההוויה החדשה, עם צרכים משכנעים ודחופים שעל הוריהם לעמוד. זהו זמן של כבוד, של הסתגלות, של תפקידים חדשים. כאשר מטפלים באם, מכילים אותה, תומכים בה ואינה נדרשת שדברים בתחום המיני יהיו כמו לפני שהיא הופכת להורים, התשוקה חוזרת. עם זמנים אחרים, עם צורות אחרות, אולי, אבל אם מקום היציאה היה דומה מינית ומוצק, הוא יחזור באופן ספונטני ויסתגל למצב החדש. זה רק על קבלת הזמנים, ליווי השינויים והבנה שזה שלב חדש במסענו החיוני.
איך לא להזניח את בני הזוג בכל צרכי הקשב שיש לילדים?
מזדהה איתה. הבנת מה הרגע שלך ומה הצורך שלך בשלב כה עדין. תקשורת היא המפתח, שמקפידה על הזרם הרגשי המתרחש בעולם הנשי ושבירת מזימות המתרחשות בלשון זכר, בניית גשרים, חיבור עם מי שהיינו לפני הגעת הבן, הסתבכות בטיפול בילד, נהנה של המצב החדש, לחיות את העייפות והקשיים בראייה שהיא זמנית.
אני מתעקש על תקשורת אמפתית כמפתח עבור האחר להרגיש שהוא לא לבד, שמטפלים בו גם הוא.
נאמר שילדים הורגים חשק מיני אצל בני הזוג, אך מדוע זה לא נכון?
הילדים לא הורגים שום דבר שלא היה כבר מת. ילדים בכל מקרה נותנים חיים, הרבה חיים. נוכחותה פועלת כזכוכית מגדלת ענקית בה אנו יכולים לראות את המגבלות שלנו ואת הצללים שלנו, אך גם את הפוטנציאל של כל הטוב שאנחנו צריכים להיות ולהעניק. ילדים נותנים, ילדים מעצימים, ילדים משפרים אותנו ללא ספק, אם אנו מסוגלים להביט בענווה דרך עיניהם החכמות.
תשוקה מינית נהרגת רק מחוסר אהבה, חוסר כבוד לאחר, הרצון לעגן בשלב של חיים שאינם עוד, זה היה כבר.
האם הילדים מתאחדים או נפרדים?
התאחדו אם שטח הגידול של בני הזוג תורם. הם נפרדים אם לפני הגעתם היו סדקים עמוקים שכוסו בהיעדר סכסוכים. נוכחותם של הילדים, בזוג סולידי, מאוהב, עם חזיונות של העולם הקשור, עם פרויקט חיים משותף חמושים היטב, מייצגים את הייצוג המדהים והנפלא ביותר של אהבה והקשר מצטמצם לרמות שקשה להעביר עם מילה. באותו אופן, במערכת שברירית, המבוססת על הנסיבות הספציפיות שאיחדו אותם, עם אי התאמה חיונית בלתי סחירה, נוכחות הילדים מציבה את בני הזוג באזור קריטי שחלקם לא מתגברים עליו.
האם פנטזיות ומשחקי מין יכולים להתגבר עם האימהות על ידי שחרורנו באופן פנימי?
בשלב ה- puerperium וההנקה הייתי אומר לא. האישה מייצרת קן, נאספת על עצמה והצעירות והמיניות שלה הולכת לרקע. העור רוכש ניואנסים אחרים וחושניות מתגלה על התינוק ועבורו. ברגע שהשלב הזה נגמר, כן. בדיוק עכשיו אני עובדת על פרויקט בו אני מראיינת נשים, בעיקר אמהות, כדי לדעת איך ואיך המיניות שלהן השתנתה לאחר היותן אמהות. התפיסה שלי היא שנשים מרגישות מלאות יותר, חזקות יותר, בטוחות יותר ממה שהן רוצות וכל מה שהופך אותן לחופשיות יותר. יתרה מזאת, רבים דורשים ליהנות ממיניות רחבה יותר שבה בהחלט יש לפנטזיות ומשחקים מקום.
איך להחלים את התשוקה אם זה יורד?
לאט לאט בסבלנות החל מהנאה מהחושניות שהחיים מציעים לנו כזוג, ללא מטרה או ממהר. מנסה להוריד את הפיג'מה שלנו לאט לאט ולחזור לשמלה. שמירת מקום לזוג, לגלות מחדש, לשוחח, להסתכל זה בזה בעיניים. דואג לאחר, מעורב בשניהם בטיפול בצעירים.
והקולצ'ו, האם, כמו שיש אומרים, סימפטום של חוסר חשק או מפריד של זוגות?
אם לבני הזוג אין חשק, השבת המיטה ללא ילדים לא תוחזר. ואם להפך, בני הזוג נהנים מחיי מין פעילים, עשירים וגמישים (מילה זו היא המפתח), הקולצ'ו לא ייקח זאת משם.
קולצ'ו הוא תענוג, למי שבוחר בכך, לא חובה או חלק מעשיר של הנחיות להורות מאושרת. מה שלא נעשה בהנאה, לא עובד בדרך כלל.
תודה אולגה, לראיון זה מלא ברגישות ובו נתת לנו גם מפתחות לחושניות.
אתה יודע, אמפתיה, כבוד, שותפות, מעורבות, אלה המפתחות לזוג עם ילדים לשמור, לחדש, להפנות מחדש את הרצון וההנאה להשיג חיי מין ואהבה מלאים יותר גם כשהילדים מגיעים. ולנטיין שמח!
