אנו הולכים להקדיש את השבוע ל מדברים ביסודיות על גמישות וסטריליות, הגורמים והטיפולים האפשריים, אך גם לגבי התהליכים הרגשיים סביב נסיבות אלה.
ואנחנו מתחילים המראיינת את הפסיכולוגית אולגה כרמונה, מנהלת שותפה בפסיכולוגיה CEIBE ואיתו דיברנו כבר במיוחד שלנו הקודם על היפר-מיניות של בנות.
בחלק הראשון של הראיון שאותו נפרסם היום נדבר עם אולגה כרמונה על העניין תהליך רגשי העומד בפני אנשים עם בעיות פוריות ויש להבין את זה כדו קרב.
מנקודת המבט המקצועית שלך, מה דרכם של זוג עם בעיות פוריות לפני אישור האבחנה?
זה תלוי הרבה בבני הזוג ובסיבות שהם רוצים להיות הורים וגם תלוי באבחנה שלפיה הם עקרים או סטריליים. חשוב להבדיל בין עקרות לפוריות. סטריליות היא חוסר היכולת להרות (זה אף פעם לא גורם להריון) ואילו עקרות היא חוסר היכולת לבצע בהריון בהצלחה, אך ניתן להעלות על הדעת, כלומר במקרה השני בדרך כלל יש תקופה יותר או פחות אורך הפלות חוזרות.
האם יש רגשות שכיחים בשני המצבים?
בכל מקרה, שניהם חיים עם תסכול וחוסר אונים אינסופי, עוברים את השלבים הרגילים של דו קרב: ההלם, שלרוב מלווה בהכחשה ושם הם מנסים למצוא פתרונות שמבקשים למזער את הבעיה; אנחנו עייפים, אנחנו צריכים חופשה וכו '...
ואז מגיע הכעס, הכעס, החיפוש אחר אשמים. זהו שלב קריטי במיוחד עבור בני הזוג שכן הוא יכול להסתובב זה מול זה. לאחר מכן מתחיל בדרך כלל שלב משא ומתן, בו אנו מרגישים מוכנים לעשות את מה שצריך לעשות כדי להשיג את אותו ילד שהופך בלתי אפשרי יותר ויותר ומתחיל את מסלול הטיפולים הארוך והכואב בו בנוסף, הציפיות לעיתים קרובות מוגזמות ו הכישלונות באים יד ביד בזה אחר זה מה שמוליד את תחילת השלב הבא: דיכאון או חרדה, תלוי במבנה האישיות של האישה או הזוג. זהו שלב קשה מאוד, ארוך ומתיש, בו מאוימים על מהות הנשיות ו / או הגבריות שלנו, בה אנו תופסים אובדן שליטה כמעט מוחלט על מעשינו ורצונותינו, ושם עוד לא הבנו שהדרך לאמהות או שהאבהות הפכה למירוץ ברקע, ברכבת הרים בה אנו נמצאים יום אחד בראש, נוגעים בקצות האצבעות בוודאות של ילד ובאחרת ירדנו שוב לעזאזל הריקנות, הריקנות של הבטן והחיים שלנו. וצריך למשוך כוח מחולשה כדי להתחיל מחדש.
האם הלם הגילוי שאי אפשר להביא ילדים לעולם גדול מאוד?
כן זה לא משהו שהערכנו ככל האפשר לאורך חיינו, יש לנו אשליה נפשית שאנו שולטים בפוריות שלנו, שזה תלוי בנו מאה אחוז.
לכן קשה להשתלב ולא מתגורר כפתולוגיה אחת נוספת, אך יש לו פן פסיכולוגי-רגשי שלם בו מונחים כמו אשמה או נחיתות מתחילים לחיות חיים משל עצמם.
האם אנו יכולים לומר שיש תהליך אבל על שלביו?
ככלל, כפי שהסברתי לעיל. ההבדל הוא שהדרך לקבלה ארוכה יותר מכיוון שהאפשרות מופיעה ונעלמת ללא הרף.
בתהליך של אבל על המוות, אין אפשרות להחזיר את חייהם של אלה שאיבדו. בתהליך כמו עקרות או סטריליות, כל אחת עם ההבדלים בה, מסלול הקבלה ארוך יותר מכיוון שיש הרבה רגעים שבהם הציפיות מתחדשות ונראה שאנחנו יכולים להשיג אותה.
מה על אדם או זוג הסובלים מבעיות פוריות לעשות לפני ההחלטה ללכת לטיפולים?
לדעתי, כל זוג צריך לשקול עמוק וכנות את הסיבות שבגללן הם רוצים להביא ילד לעולם.
במקרה של זוג שיש להם בעיות בכך ומתחשבים בדרך הקשה בה הם ייסעו וזה לא תמיד מסתיים בהצלחה, עליהם לעשות תרגיל בדיאלוג, להסכים באיזו שעה לעצור ולחפש תמיכה מיוחדת ולא מתמחה. כלומר, לסמוך על עזרה של אנשי מקצוע המלווים אותם בסיור ויש להם גם חברים, חברים שמתקשרים ברשת.
לעולם אל תתבודד את עצמך, קל וחומר לחיות את זה כמביש. ואני אומר את זה מכיוון שזוגות רבים חשים שהם שונים ונחותים מכיוון שהם לא יכולים להרות כמו רוב האנשים ולהסתיר את זה.
הדרך קשה מאוד לעבור בבדידות ולא לשלם מחירים גבוהים במיוחד עבורו.
איך אתה חי את התהליך הזה, בציפייה שלא תמיד יש הצלחה בניסיון הראשון?
זהו תהליך מתיש וכואב, מתסכל ומלא מכשולים, אך זה יהיה תלוי רבות במוטיבציות שהובילו אותם לשם, במוצקות הזוג, במבנה האישיות של כל אחד וגם באבחון. ישנן פתולוגיות שיש להן פיתרון אם כי התהליך מתארך וקשה ואחרות שאין לו. ומקרה שלישי, לדעתי הכי מרתיע, וזה כאשר הרפואה לא יכולה לבסס את הגורם כי ככל הנראה הכל בסדר. במקרה האחרון, חוסר הסיבות, הוודאות, האסטרטגיות, מוסיף לחוסר ההבנה של מה שקורה ומדוע. קבלה היא כמעט בלתי אפשרית, כך שתוכלו להישאר זמן רב בשלבים המאוחרים יותר של הדו-קרב ללא אפשרות לסגור את הדלת.
אנו מודים הפסיכולוגית אולגה כרמונה הראיון שהעניקה לתינוקות ועוד ומחר נמשיך לדבר איתה בפנים השבוע המיוחד שלנו בנושא פוריות.
