מחקר שנערך על ידי IPSOS והוזמן על ידי קבוצת מלונות אינטרקונטיננטל מגלה כי צעירים מארבע מדינות אירופיות (איטליה, צרפת, טורקיה ופורטוגל) ואחת מאסיה (ישראל), מדינה (ב 70%) היו בקשר חיובי או חיובי מאוד. עם סבא וסבתא שלו עם הגיעם לבגרות, הייתה עזיבה, שרבים היו רוצים להימנע ממנה.
הדו"ח הוא חלק מתכנית חופשה בין-דורית שרשת המלונות רוצה לקדם, לכן אתמקד רק בפרטים כמו הסיבות הגורמות להתרחקות, והאמצעים המשמשים לקיום קשר עם סבים וסבתות. ידוע היטב כי קשר עם סבים וסבתות מהווה מקור לא יסולא בפז לחוויות חיוביות לילדים, שגם הם זה נותן להם השקפת חיים שונה מהוריהם. עם זאת, במקרים רבים התקשורת נעשית קשה עם המרחק וזה נראה שמודגש כאשר ילדים כבר אינם.
בדרך כלל אנו מבקרים אצלם כל חודש וחצי או חודשיים (אנחנו גרים רחוק), וכולנו מנסים להפיק את המרב מהפגישות; אני גם מערבת את ילדיי בשיחת הטלפון השבועית, כך שגם אם הם עסוקים (הילדים) הם בסופו של דבר מרימים את הטלפון כדי לקיים שיחות שאני מדמיינת קצרות כמו אינטנסיביות.
במקרה שלנו, סבא וסבתא מצד האם והאם כמעט ולא משתמשים בטכנולוגיות החדשות, כך אנחנו פשוט מתקשרים, שולחים תמונות בדואר רגיל ומקווים שיום ראשון אחד הדודים יאפשר את ועידת הווידיאו לראות את נכדיהם..
אך בואו ונמשיך עם הנושא העומד בפנינו: התקררות מערכות היחסים שמתרחשת כאשר ילדים הופכים למבוגרים נגרמת מסיבות כמו 'שיהיה לך פחות זמן פנוי', 'צור משפחה משלך', 'לימודים' או 'שימוש בטכנולוגיה ומדיה חדשה', המקרבים אותנו לאלה שהם עכשיו צעירים או אנשים מהדור שלנו או קרובים. המניעים לא נראים מוצקים במיוחד בבידוד, אם כי אולי אם הם משולבים, היחסים עם סבא וסבתא שלהם ממש מורכבים.
קחו למשל את השימוש באמצעי התקשורת החדשים אליהם אנו מורגלים: זה בסדר, למשל, שילדים יודעים ולומדים להשתמש בהם, אך אינני מחשיב כלל שיש לדחות את הקריאה לקווי קוו או למובייל (אפילו במקרה של קשישים שאין להם מחשב עם חיבור לאינטרנט, לרוב יש להם טלפון סלולרי); וכמובן ביקורים אישיים.
הסבא והסבתא "הטכנולוגיים" ביותר, למרבה ההפתעה, נראה שהם הטורקים המשתמשים בכל אחד מאפליקציות הסמארטפון וגם ברשתות החברתיות בכ- 25% מהמקרים בכל יום; האחרונים משמשים גם מדי יום על ידי 10% מהסבים והסבתות האיטלקיים ו- 11% מהסבים והסבתות הצרפתיות
מצד שני, מילים כמו אוכל, יציאה למופעים, טיולים ומשחקים משותפים קשורות בדרך כלל לסבים וסבתות. האם לא חבל להחמיץ את זה כשילדות נשארות מאחור? יש תמיד זמנים לחפש קשר, ו התירוץ לחוסר זמן אינו נכון. כמו שאמר חבר שלי כשפספסתי את הביטוי 'לפני שלאנשים היה יותר זמן': "יש לנו את אותו הזמן לעשות דברים, 24 שעות ביממה", דבר נוסף הוא איך אנחנו מפיצים את זה ואיך אנחנו מאבדים את זה . מה סדר העדיפויות שלנו?
אני חושב תפקידם של ההורים לטפח קשר קרוב ככל האפשר, ולהתעקש על היתרונות של מערכות יחסים עם המשפחה המורחבת, כך שהילדים הגדולים מעריכים בחיוב את שמירת הקשר.. הקמנו את 'חוסר הזמן' כנושא סטנדרטי, אך טיפול בקשרים משפחתיים דורש מינימום מאמץ המלווה סיפוק רב; אנו המבוגרים של ימינו שצריכים להראות כמה אכפת לנו מסבא וסבתא ודודים של ילדינו, ומטפחים מערכות יחסים אלה, על מנת להוות דוגמא.
