כיום, במסגרת האכלת התינוקות המיוחדת שלנו, אנו הולכים לדבר על ההרגלים הטובים הקשורים למזון, אשר מבלי להיות נושאים תזונתיים גרידא, אם הם ישפיעו על ילדים לאכול בריא ויש להם גישה נכונה כלפי האוכל זכור זאת כשאנחנו אוכלים, אנחנו לא רק אוכלים, אלא גם מתקשרים.
יש כאלה שלא יודעים לאכול גם אם ניזונים נכון, וזה זה שלא הפנימו את ההיבטים החברתיים של האוכל.
אכילה, בבני אדם, היא פעולה חברתית. וככאלה עלינו לשקול זאת. מתחילת ההיסטוריה שלנו כמין, רגע האכלה הוא סיבה לחגיגה, שיחה ושיתוף פעולה. זה אולי ההרגל החשוב ביותר שעלינו לדאוג שילדינו ירכשו, אשר כאשר אנו אוכלים אנו לא רק אוכלים, אנו גם מתקשרים.
זמן ארוחות משפחתי
בחברה מואצת זו נדיר יותר ויותר למצוא משפחות שמרכיבות את כל ארוחות היום יחד: לוחות זמנים לעבודה, בתי ספר וזמן נסיעה מונעים זאת. לכן, במידת האפשר, עליכם לנצל זאת וליהנות מחוויה של שהמשפחה מרגישה לאכול כולם בשולחן.
אם הדבר אפשרי בארוחות משפחתיות אלה, באופן אידיאלי, הכנת אוכל וקביעת השולחן יכולה להיעשות כמשפחה, אך זה לא חובה.
מה שזה יהיה זה תן לארוחה להיות רגע של תקשורת נעים ובו קשרי האהבה בין היושבים ביחד הולכים ומתעצמים, מתוודעים טוב יותר עם שיחה משותפת.
הרגלים תזונתיים טובים, כמו התנהגות מכבדת, ילדים ילמדו על ידי התבוננות בדוגמא שלנו. לכן, במקום לשלוח אותם לאכול בריא ולכפות עליהם "להיות משכילים", עלינו להיות וללמד אותם על ידי הדוגמא שלנו.
האוכל חייב להיות רגע נעים
ניסית לאכול בזמן שהם צועקים עליך, תוכיח אותך או גורם לך לבכות? הבטן סגורה ובדרך כלל אם אנו אוכלים נסער או מוצאים הנאה באוכל או שאנו מרגישים טוב. מסיבה זו אני רוצה להדגיש שבזמן הארוחות זה לא הזמן לגעור בילדים, אלא להקשיב להם. האוכל חייב להיות רגע נעים.
ארוחות דמוקרטיות
עוד אחת מהטעויות שמשפחות עושות כאשר הן יושבות בשולחן עם ילדיהם היא לבסס היררכיה קשה בה מבוגרים וצעירים מצייתים, וגרוע מכך, שולחים ילדים לשתיקה בזמן שהזקנים מדברים. ארוחות משפחתיות צריכות להיות דמוקרטיות בתקשורת
כל הסועדים חשובים באותה מידה ולכולם הזכות לתת את דעותיהם ולספר את הדאגות או החוויות שלהם שנשמעים על ידי אחרים. אם ההורים אינם מוכנים להקשיב לילדיהם במהלך הארוחה, הם לא צריכים לאכול איתם, באמת.
ילדים רבים צריכים לקום בזמן האכילה
בנוסף, יש להבין את צרכיהם של ילדים ואופיים. לקטנטנים יהיו קשיים רבים להישאר יושבים כשסיימו בעוד הזקנים מוסחים על ידי צ'אט בשולחן העבודה, למעלה מבלי שהם מסוגלים להפריע.
יש כאלה שנותנים לילדים משהו לשחק או קונסולה, אך בכנות, עדיף לתת לילדים לקום ולשחק. אם אנחנו רוצים שהם יכבדו, עלינו להתחיל לכבד אותם, לא לכוון אותם כדי שלא יפריעו, אבל אם לתת להם לקום אם הם זקוקים לזה בזמן שאנחנו אוכלים.
עם הקטנטנים או ילדים מאוד מרגשים שגורמים להם לאכול ישיבה היא עינוי אמיתי עבורם. מההיבט החברתי של האוכל משתמע כי חברותיות היא פעולה חופשית, ויתרה מכך, בשום נורמה טבעית לא כתוב שאתה צריך לאכול ישיבה ולא זזה.
אם ילדים צריכים לקום, לשחק, לחזור לעוד נגיסה אחת, האמת היא שאין סיבה למנוע את זה ולמעשה, אם הם בדרך כלל לא מרגישים מוגבלים הם יכולים לקבל טוב יותר שבמקרים מסוימים הם גם יצטרכו להיכנע אם הנורמה חברתי מעיד. אבל לא תמיד או בלי סיבה.
עבורם, אכילה היא חלק מחייהם ולא שלנו. אנחנו המחנכים והמטפלים שלהם, אנחנו מלמדים אותם באמצעות דוגמא, אבל אין לנו את גופם או את רצונותיהם.
היגיינת שולחן
לפני האוכל כל המשפחה צריכה לשטוף את הידיים כמו תקן היגיינה חיוני בשולחן. עדיף מאשר לשלוח את הילד לעשות את זה, וכמובן הרבה יותר טוב מללכלך אותו מלוכלך אם לא עשה זאת או לאיים עליו במחלות איומות, קל יותר להתקרב לשירותים או לשקוע יחד ולשטוף את ידינו.
כדי לעשות זאת טוב צריך להשתמש בסבון, מים חמים ולשפשף לפחות חמש עשרה שניות. בואו נעשה את זה ונסביר איך זה נעשה. הדוגמא, שוב, היא הרבה יותר חינוכית מההוראות.
הסחות דעת בזמן שאנחנו אוכלים
רציתי להדגיש את חשיבות הדוגמא והתקשורת בארוחות משפחתיות והזכרתי לכם כמה לא ראוי לתת לילד מכשיר שיוסח דעתו ולא להפריע לנו בזמן שאנחנו אוכלים. ובקשר עם זה אנו מגיעים לטלוויזיה וטלפונים, הסחות דעת מזיקות על השולחן, המפריעים לתקשורת.
הערעור של הטלוויזיה כרעשי רקע אינו מובן לי. זה מפריע לי ובעצם, בבית שלי הטלוויזיה לא נמצאת בסלון, כי דווקא אני רוצה למנוע את פעולתה ללא סיבה ספציפית.
אני לא רוצה לומר בכלל שיש להגרש בהכרח או שזה לאכול עם טלוויזיה תהיה טעות ענקית. לכל דבר יש ניואנסים. דבר אחד שללא ספק, עלינו להימנע ממנו, הוא לאכול עם הטלוויזיה ברקע או לסתום לילדים כמה רישומים שישאירו אותנו לבד. וכמובן, לעולם אסור לנו לאכול בחדשות, מכיוון שמדובר בתוכניות עמוסות באלימות מפורשת ומוכנים באמת לעורר תשומת לב מבלי להציע מידע ביקורתי. עם הילדים עדיף לא לראות טלוויזיה ולדבר כמשפחה.
בכל מקרה אני לא בוטה בעניין הזה. במקרים מסוימים, גם אם אנו אוכלים כמשפחה, אתה יכול לצפות בתוכנית, כל עוד היא מעדיפה שיחות ואל תכריח אותנו לשתיקה מכבדת לפני המכשיר, כלומר אם אנחנו לא רבים בבית וכולנו אוהבים את זה היינו יכולים לראות סרט דוקומנטרי או סרט מעניין עם תוכן תרבותי, עדיף על הווידיאו כדי להיות מסוגל לעצור כשמישהו רוצה להגיב או לשאול משהו.
אם כי, האמת, העצה הזו, אני חושבת, נובעת מהעיוות שלי כמורה וגם כאם מחנכת בית. עבורנו כל זמן טוב ללמוד וגם אנו מבלים את כל היום ביחד כך שהאוכל הוא לא אותו רגע מיוחד של תקשורת, מכיוון שלא חסרים לנו בשעות האחרות. לכן אני מתקן ומבהיר, אם אוכל הוא למעשה הרגע היחיד ביום בו כולם המשפחה מתכנסת ומעל הילדים עם ילדים, עדיף שלא תדליק את הטלוויזיה.
ואני מדגיש, אסור לנו לשים את הרישומים, אלא לא את החדשות ולא את תכניות הרכילות. שום דבר בטלוויזיה אינו דבר בטלוויזיה לכולם. ואגב, כמו שאנחנו לא מתכוונים להפריע לעצמנו בטלוויזיה, זה לא יותר מדי לכבות את הטלפונים הסלולריים ולנתק את הקווי בזמן שהמשפחה אוכלת. אם זה דחוף, הם ישאירו את ההודעה. אם לא, משפחתנו ראויה לכבוד שאיננו קמים או זוכים לענות לשיחה באמצע הארוחה. כמו תמיד, בואו נתרגל את הדוגמא.
עם כל זה אני רוצה להדגיש את הרעיון החשוב של ההיבט החברתי והיחסי של האוכל המשפחתי. כשאנחנו אוכלים אנחנו לא רק אוכלים, אנחנו גם מתקשריםוכמובן שעלינו לעשות זאת עם הילדים.
בתינוקות ועוד | הרגלי אכילה טובים מלידה, נותנים להם לאכול לבד ובוחרים אוכל, הרגלי אכילה רעים, האם הם עוברים בירושה או נלמד?
