פחות משבועיים לעבור יום האב ואתם תסלחו לאלה מכם שהם הורים (וגם אני), אבל זה יום שעדיין רחוק מלהיות חשיבות יום האם.
בדרך כלל אומרים ש"אמא יש רק אחת ", מכיוון שהיום שאמא חולה, היום בו היא לא נמצאת בתנאים או, ישירות, היום שהיא לא, נראה שהבית מתפרק והילדים נזקקים לזה יותר מאשר לעולם
עם זאת, במשך זמן מה, יותר ויותר הורים מסתבכים בבית, המעורבים באופן פעיל בטיפול ובחינוך של ילדיהם ומצליחים להפוך את האם לא כל כך חיונית בבית. הם הורים נפלאים שמנסים לתת ערך ל יום האב, כך שיש סיבה משכנעת לחגוג אותה.
אחרי הכל, יום האב הוא יום אחד נוסף
הסיבה היא כמובן לא זו. בפנים זה לא משנה אם יש יום האב או להפסיק את הקיים. בבית שלי זה יום שלא לקחנו בחשבון עם אבי (וזה גם לא השאיר אותנו חשובים יותר) וכעת כשאני אבא, זה לא יום בו אני מצפה למשהו מיוחד, כי אני לא צריך את זה, אני לא צריך אני צריך
הסיבה לכך שיותר ויותר הורים מוקדשים לטיפול בילדיהם היא זו של לא לרצות לחיות את אותם החיים שהורינו חיו, שבקושי בילו איתנו או, לדייק, לחיות את אותם החיים כמו ההורים שלנו, אם הם בילו איתנו הרבה זמן.
אלה שהתמזל מזלם והיו מעורבים מאוד בהורים, הבינו כמה נפלאו הוריהם כשראו הורים לילדים אחרים, נעדרים, סמכותיים ולא אמפתיים. אלה שהיו להם מזל רע עם הורים מעורבים בצורה לא טובה, הבינו כי חייהם היו יכולים להיות טובים יותר אם היה להם אחד ההורים המעורבים, האכפתיים והכבוד, שבילו זמן עם ילדיהם.
אז אחד והשני החליטו את זה הדרך הטובה ביותר לחנך וגדל ילדים הייתה להציע להם זמן, דיאלוג והבנה. נותן להם אהבה ואהבה ובעיקר (ואני יודע שאני חוזר על עצמי) זמן להיות ביחד, זמן לשתף וזמן ליצור מערכת יחסים איתנה שמאפשרת להם להיפגש ולדבר בכנות. כך, מקרבה, מתוך אמון, חינוך ילד הרבה יותר קל.
מוקדש לכל ההורים הנפלאים
ערך זה מוקדש לכל אלה הורים נפלאים, לוחמות ועייפות, שמדברים על ילדיהם בלי להסמיק, שאומרים לא לחברים כי באותו אחר הצהריים הם רוצים לבלות את זה עם ילדיהם, שאומרים לא לשעות נוספות כי הם מעדיפים לחיות עם קצת פחות, אבל לראות לילדים שלך עוד זמן, שיודעים מדוע התרמיל גואצ'יפי זה יותר טוב מ גואצ'ואפאי, שהם יוכלו לבלות מספר דקות ליד בנם, להמתין בזרועות פתוחות כדי לעבור את הזעם ולחבק אותו, אפילו ברחוב, לפני שהמבט הלא מסתייג שמרמז להתעלם ממנו, שיוכלו לטפל בהם בלי להתערער (או טוב , לפרוע מעט, שאנחנו כבר יודעים שאנחנו יודעים לעשות רק דבר אחד בו זמנית) ושהם מודעים לכך מי זורע, בדרך כלל אוסף.
הם מודעים להורים שהחברה נוקשה יותר ויותר, פחות סניטלית. היא חולה יותר ויותר, כמעט גוססת ונטולת מעשי רבים מהערכים שהורינו ניסו להנחיל אלינו בלי, ככל הנראה, מוצלחים מדי (אולי הצורות נכשלו, אולי לא ידענו ללמוד, אולי ...).
הם הורים מודעים לזה שהחליטו לומר מספיק, הבן שלי יגיע לחברה הזו בידיעה מה נכון ומה לא בסדר, יודע לכבד ולדעת לכבד ויהיה אדם טוב (או אישה טובה) ולשם כך הם מחנכים את ילדיהם. הם לא מענישים אותם, הם מסבירים מדוע עשו משהו לא בסדר ואת ההשלכות הנובעות מכך. הם לא מכים אותם, הם מתכופפים, מסתכלים עליהם בעיניים ומספרים להם מה הם מצפים מהם ומסבירים זאת עליהם להתייחס לאחרים כפי שהם היו רוצים שיתייחסו אליהם. הם לא צועקים עליהם ... או טוב, אולי פעם אחת, שקשה להיפטר מירושות מסוימות, אך הם משתדלים לא לעשות זאת וכאשר הם חושבים שהם חרגו, הם מסוגלים לבלוע את גאוותם, לחבק את ילדיהם ולומר להם שהם חשים כועסים כל כך הרבה ושפעם הבאה הם ינסו לעשות יותר טוב.
אם הם הולכים לעשות לילדיהם טוב או לא, אני לא יודע. קשה לדעת מכיוון שילד לא מחונך רק על ידי הוריו, אלא גם על ידי הסביבה שלו, אבל אם אני בטוח במשהו, זה שההורים האלה יעשו כמיטב יכולתם כדי שזה יהיה כך. הם הורים נפלאים. אני מקווה שהם מצליחים, העולם זקוק לכבוד, טוב לב, יצירתי, מעורב, צנוע, חיבה, משכיל בחינם.
לעולם אל תיפול, אל תתעלף. ילדיכם זקוקים לכם. ברטולט ברכט אמר:
יש גברים שנלחמים יום אחד וטובים. יש אחרים שנלחמים בשנה והם טובים יותר. יש אחרים שנלחמים שנים רבות והם טובים מאוד. אבל יש כאלו שנלחמים כל החיים, הם אלה החיוניים.
ובעוד כמה ימים ...
ה יום האב ורציתי לדבר על ההורים. הערך הזה הוא הראשון בטרילוגיה (אני כבר נראה כמו טולקין או ג'ורג 'לוקאס) שכותרתו: יש הורים שהם נפלאים, יש הורים בלתי נראים ויש הורים שלא התפתחו.
תמונות | Serenityp Photographyltd, C r z על פליקר
בתינוקות ועוד | אבות אבות, מכתב לאבי לעתיד: "היום שנולד", שיר ליום האב
