אוקיי הבנו שכעס הוא רגש טבעי וכי בנסיבות מסוימות הוא יכול להשפיע על מערכת היחסים שלנו עם ילדים. זה אף פעם לא מוצדק שנסחף על ידי זה או שנאפשר לתגובות אלימות.
הורים ענקיים
איש לא יתפלא אם אעיד נגד זרמי הורות הרואים בילד שד מעט מניפולטיבי ואנוכיות שרק רוצות לנקוט באמצעי זה, ואם לא נניח על המדרכה, נאכל חי ובסוף נרים את היד אם לא נרים אותה בזמן.
אולי שכחנו כמה קטנים הילדים. תאר לעצמך שמישהו שאנחנו תלויים בו באופן מוחלט, לחלוטין מבחינה רגשית וגם מבחינת ההישרדות שלנו, מאבד שליטה ומאיים עלינו.
האיום אינו צריך להיות אלימות שאין לערער עליה. די בכך בצעקה או במילה של שנאה או ביזיון, או באיום של עצירה לאהוב אותנו או לומר לנו שאנחנו חסרי ערך. פשוט אותו אדם כה חשוב לנו, ממנו אנו מקבלים את הדימוי של עצמנו, מאשים אותנו ישירות בחוסר השליטה שלו, כך שכל המסגרת של ההערכה העצמית שלנו מתפרקת.
פרסוםגם אותו אדם שאנחנו אוהבים בטירוף, שצועק עלינו בכעס ומרים את ידנו, גם אם הוא לא נותן לזה ליפול, זה ענק. וכשאני אומר ענק, אני מתכוון ענק. אותו אדם מודד ומשקלו פי שניים, שלוש או ארבע ממה שאנחנו. לילד צעיר ידנו גדולה יותר מפניו. תאר לעצמך שענק של חמישה מטרים צועק אליך ומנופף בידו הענקית מול עיניך. הייתי מת מפחד. בגלל אותו פחד ילדים חשים כאשר מבוגר עולה בכעס ובאיום לפניהם, מונע על ידי כעס.
פעם הניח שעלינו ללמוד לשלוט בכעס כלפי ילדיםבין אם אלה גורמים ישירים או קורבן חסר אונים לתסכולים שלנו מסיבות אחרות, אנו יכולים לנקוט בצעד ללמוד טכניקות שליטה.
כשהמתחים גדולים
כל אדם הוא שונה ונסיבות חיוניות גם הן שונות. כרגע יש רבים אבות ואמהות בלחץ עצום: זה של המשבר שמטביע עד לראות את היציאה, זה של המחסור הכלכלי, זה של לוחות הזמנים הנצחיים והתשישות, זה של הבדידות וחוסר העזרה של הסביבה. דווקא מכיוון שאנחנו נמצאים תחת לחצים חזקים שמקשים על הכל כל כך, יש ללמוד ללמוד לשלוט בכעס שיכול להגיע לכולנו.
ובנוסף, יתכן שילד זה בסופו של דבר מניח את התגובות הללו כנורמליות ומעתיק אותן. כאשר הורים נוטים לצעוק או להכות את ילדיהם, הם לא צריכים להיות מופתעים אם ילדים חוזרים על התנהגויות אלה. או גרוע מכך, הם אדישים כלפיהם ומחזירים אותם או מפעילים אותם על אחרים.
הכרה עצמית ושליטה עצמית
כל ההורים הרגישו התגברות מדי פעם, אם בגלל המצב החיצוני החיוני, או בגלל דינמיקה משפחתית מסובכת. עם זאת, בכל מקרה, אנו יכולים להפעיל שליטה על התגובות האלימות שלנו באמצעות ידיעה עצמית.
הסברנו שכעס הוא תגובה נורמלית של האדם כאשר הוא מרגיש מאוים או מתוסכל. בנוסף לנזק שאנו מייצרים בעצמנו ברמה הדלקתית, ההורמונאלית והפסיכולוגית, זה יכול להזיק גם לאחרים, ובמיוחד לילדים שלנו. ואנחנו לא רוצים את זה בוודאות.
ניתוח עצמי
אם אנו חשים כי הכעס עולה על גדותינו עלינו לעשות תרגיל כדי להבין אחד את השני טוב יותר. רעיון טוב הוא לכתוב את המצבים המייצרים כעס, זיהוי, רוגע, את הגורמים האמיתיים לתחושה ההיא, מבודד אותם, לשים את הכל במקומו. לפעמים הילד אינו הגורם, אלא העבודה, היחס של בן זוגנו, דאגות בריאותיות או כלכליות או ניהול לקוי של זמננו.
וכשאנחנו מאמינים שזה באמת משהו שבנו עושה, אנחנו יכולים, בשעה נתח בשקט את מה שמשנה אותנו, לזהות אם יש משהו בהנחיות ההורות שלנו או בסביבתם שמשנה את זה: הגעתו של אח, לימודים מוקדמים, בעיות בבית הספר או כל מצב שעולה עליהם. מעל לכל, בתהליך זה אתה צריך להיות ביקורתי עצמי מבלי להיות אשם. זיהוי הבעיה אינו סיבה לפגוע בנו, אלא למצוא כוח ופתרונות.
הורד את התסכול בלי לצרוח
דרך טובה לפרוק תסכול היא דמעות. אל תפחד לבכות אם משהו לא בסדר. הורדת רגשות שליליים בדרך זו, בכי אם אנו זקוקים לכך, זה לא רע, זה עוזר לנו להתאושש. אבל בואו ונמנע מבכי מול ילדים. עשו אותם עם חבר, בן זוג או אפילו לבד.
או בנוסף, בואו לחפש טכניקות או תרגילים שעוזרים לנו לתעל תסכול: ספורט, יוגה או מדיטציה.
אמפתיה וכבוד, המתכון הנהדר
תרגול אמפתיה זוהי נוסחה לא פחות חשובה לתיעול תסכול לפני שהכעס מסנוור אותנו. זהו תהליך עמלני אם איננו רגילים, ולמרות שאם אנו לומדים לנשום עמוק ומכריחים את עצמנו, כמעט, לעשות זאת לפני שהתפוצצו, הוא עדיין עובד טוב יותר אם נעשה זאת כשאנחנו רגועים, מנסים להבין את הגורמים להתנהגותו של האחר ששנינו זה השתנה.
רעיון אחר הוא זה של שואפים להבין שאותו הכבוד שאנו מקווים שאחרים זוכים לנו זכאי גם הוא לקבל אותו. מספיק לפעמים להבהיר זאת באופן מודע מאוד, כך שהתגובות האלימות שלנו ייפסקו. כלפי ילדינו איננו יכולים לעשות דבר שנחשיב כבלתי נסבלים או מזיקים כלפי עצמנו.
עצרו בזמן
הכרת התחושות הגופניות שלנו תעניק לנו אינדיקטור ברור שהכעס יציף אותנו. עלינו להיות קשובים לאותות כמו דופק מואץ, כאבי ראש, כאבי בטן, עצבנות ומתחי שרירים אליהם עצור בזמן.
לפני שרואים כיצד כעס מופעל, עדיף לקחת הפסקה, להירגע ולהסתכל על המצב מבחוץ, לזהות את מה שמטריד אותנו ולהביע אותו בצורה אסרטיבית יותר. לפעמים, זמן ההרהור הזה יאפשר לנו לגלות שמה שגורם לנו להרגיש מותקפים אינו מה שהילד עושה, אלא נסיבות אחרות שהוא אינו הגורם, או, פשוט, להבין, שהוא חף מפשע ופגיע בהרבה. מאשר עצמנו.
טיפ אחרון אחד הוא אושמור על התגובות שיש לילדים לפני עמדותינו שלנו. להתעצבן ולצרוח אולי יפסיק את התנהגותך, אך זה לא ישנה את מצבך הכללי או יביא אותך להבין היטב למה אנו מצפים. הסברים, סבלנות, הסחת דעת וחיבה יעשו ללא ספק תוצאות טובות יותר.
