יש הרבה נשים (ומעט גברים, וזו הסיבה שאני מדבר עליהן ולא עליהן) שאחרי שסיימו את חופשת הלידה המגוחכת של 16 שבועות הן מחליטות לצאת לחופשה או להפסיק לעבוד כדי לטפל בתינוק שלהן.
לפעמים זה רק לשנה אחת, אם כי אצל אחרים זה לזמן ארוך יותר. זה קורה כי לאישה יש אולי ילד אחר (ולפעמים יותר מאחד) והיא מקשרת בין טיפול של אחד לשני, מכיוון שהיא מחליטה לא לעבוד עד שהילד ייכנס לבית הספר ומסיבות אפשריות אחרות, כדי שיוכלו לעבור כמה שנים בלי להגיע לעבודה.
מספר שנים ללא עבודה פירושו מספר שנים ללא חיוב וכמה שנים ללא תרומה לביטוח לאומי. מול המצב הזה, יש אנשים שחושבים שאמהות שנשארות בבית המטפלות בילדיהן צריכות לפצות בדרך כלשהי.
עם זאת, נראה כי מי שחושב זה אני, אבל לא, הם אנשים חשובים יותר ועם יותר כוח להחליט ולשנות דברים, כמו למשל נציבות העבודה של הסנאט, אשר אישרה ביולי תיקון מאפשר להוסיף עד חמש שנות תרומה לאנשים שהפריעו לקריירה המקצועית שלהם כדי לטפל בילדיהם.
ליתר דיוק, התיקון נכתב כך:
"הפרעת התרומה הנגזרת מהפסקת העבודה או מסיום גביית הקצבאות שהופקו בין תשעת החודשים שקדמו ללידה, או השלושה שקדמו לאימוץ או לאומנה קבועה, ותום השנה השישית תיחשב לתקופה המצוטטת. אחרי המצב הזה ".
הרפורמה הזו ייכנס לתוקף בשנת 2013 וזכות שרק אחד משני ההורים יוכר.
אך לא רק בסנאט הם מחשיבים כי מי שמטפל בילדיו ראוי לפיצוי כלשהו. בית המשפט העליון הכיר לאחרונה גם ב"עבודה "שנעשתה בבית על ידי אם שהפסיקה לעבוד כדי לטפל בבתה.
גזר הדין, שיוצר משפט, מיועד לאנשים שאחרי שעזבו את עבודתם כדי לטפל בילדיהם או בקשישים, מופרדים מבן זוגם. במקרה ספציפי זה, בית המשפט העליון קבע לטובת האם, עליה לשלם, לבעלה לשעבר, 108,000 יורו כפיצוי במשך חמש עשרה השנים בהן לא יצאה לעבודתה.
כדי להגיע לסכום זה חושב שעובד ביתי יגבה 600 יורו לחודש, כפול שתים-עשרה החודשים בשנה וחמש עשרה השנים בהן נמשכו הנישואין.
ובכן, עכשיו אני מבקש את דעתך: האם עליהם איכשהו לפצות אמהות שנשארות בבית המטפלות בילדיהן?
