לפני קצת יותר מחודש דיברנו על התרגילים שניתן להמליץ עליהם בזמן הלידה למניעת קרע או טראומה אחרת לכרום החיץ. היום אנו ממשיכים לדבר על תחום זה של נשים המנסות כל כך לטפל בעצמן במהלך הלידה, בהצלחה רבה יותר או פחות, ומקדישות כמה מילים לשנוי במחלוקת אפיזיוטומיה.
ה אפיזיוטומיה זו טכניקה שהחלה להשתמש בה במאה השמונה עשרה שהיום הפכה לשימוש נרחב, עד כדי כך שברוב בתי החולים הספרדיים היא שימשה ביותר מ- 90% מהלידות הנרתיקיות.
עם זאת, בהתחשב בכך שיש מעט ראיות מדעיות התומכות ביעילותה, השימוש בה מוגבל מאוד ומה שנראה כמעשה הכרחי הפך למשאב שיש להשתמש בו בתקופות מסוימות. עם ערך זה ננסה לדעת מה היעילות של אפיזיוטומיה במהלך הלידה ומה אומרים המחקרים המדעיים על זה.
מדוע אפיזיוטומיה היא הליך כה שנוי במחלוקת
הרעיון לעשות את זה אפיזיוטומיה זה היה כדי להפחית את הסיכון לדמעות פריניאליות, בעיות בתפקוד של רצפת האגן ובריחת שתן וצואה. בנוסף, ביצוע ה- אפיזיוטומיהזה נועד לייצר משלוחים ספונטניים יותר בנרתיק, מכיוון שעל ידי הפיכת היציאה לנרחבת יותר התקצרה התקופה הגירושית (כך האמינו שככל שהמהירות יותר של המגורשים היו משלוחים יותר וגינאליים).
לא היו מספיק נתונים כדי לתמוך בהנחות אלה, אך למרות זאת אפיזיוטומיה הפכה לאמצעי שגרתי, גם כשנקשר לסיכונים פוטנציאליים כלשהם, כמו הרחבה לדמעות בדרגה ג 'ורביעית (חלק מהחתכים, כשהתינוק עוזב, הולכים להיות גדולים יותר, הופכים להיות גדולים או גדולים יותר מהדמעות המיועדות להימנע), חוסר תפקוד של הסוגר האנאלי ודיספרוניה (כאב במגע מיני).
מה אומרים מחקרים מדעיים על אפיזיוטומיה
סקירה שיטתית של 26 מחקרים שנערכו בשנת 2005 קבעה כי, בהשוואה בין השימוש באפיזיוטומיה שגרתית לבין שימוש מגביל בו, לא היו הבדלים בתוצאות. כלומר, הדמעות היו זהות והכאב והשימוש בתרופות לכאב היו גם הם זהים.
הם גם ראו שהאפיזיוטומיה לא סיפקה שום תועלת במניעת בריחת שתן או צואה וכי היא גם לא שיפרה את הרפיה של רצפת האגן. באופן דומה, נראה היה כי הנשים שעברו את האפיוטומיה שלה לא ראו את תפקודן המיני מופחת (אני מבין שהן קיימות אותן מערכות יחסים כמו האחרות), אם כי היו להן יותר כאבים במהלך קיום יחסי מין.
מחקר אחר שהתקיים משנת 2006, בו נוסה לדעת כיצד השפיעה על אפיזיוטומיה על הסוגר האנאלי של נשים, הראה כי עודף משקל הילד ואפיזיוטומיה בינונית-צדדית הם גורמי סיכון ישירים לפגיעה בסוגר אנאלי, אם כי הם מדגישים כי רק אחד 22% מהאפיזיוטומיות בינו-צדדיות נעשו בצורה נכונה.
מחקר שלישי הראה כי אותן נשים אשר סבלו מטראומה חדה פרינאלית בלידה קודמת לא היו בסיכון רב יותר לחלות בה שוב מכל אישה אחרת, ולכן אין שום ראיות המצביעות על כך שעדיף לעשות אפיזיוטומיה גם אם טראומות הם היו בכיתה ג 'או ד'.
המלצות עדכניות בנושא אפיזיוטומיה
עם זאת, ההמלצות הנוכחיות לגבי אפיזיוטומיה הן כדלקמן:
- אין לבצע אפיזיוטומיה שגרתית במהלך לידה ספונטנית.. עשה זאת רק אם זה באמת נחשב הכרחי.
- האפיזיוטומיה תתבצע אם יש צורך קליני (אם מעניין שהלידה מהירה יותר בגלל חשד למצוקה עוברית למשל).
- לפני ביצוע האפיזיוטומיה יש להעניק משכך כאבים, אלא אם כן הוא מבוצע בשעת חירום.
- אסור לבצע אביזיוטומיה באופן שגרתי במהלך לידה וגינלית אצל נשים שעברו דמעות בדרגה ג 'או רביעית בלידות קודמות.
אני לא יודע איך הם יעשו את זה עכשיו ברוב בתי החולים הספרדים כיום. לפני כמה שנים זו הייתה שגרה, תוצאה הגיונית (טוב, זה לא היה, אבל אנשים הניחו את זה ככה) ללדת. הנשים אפילו תהו לגבי הנקודות שלהן ("ואיך יש לך את הפצע?", "איך יש לך את הנקודות?") ואף אחד, לפחות לא אצל אנשים רגילים, הנוהג הזה נחקר יותר מדי.
עכשיו הזמנים השתנו, כמה אמהות וחלק מאנשי המקצוע התאמצו רבות מכיוון שהמדע הבין זאת אפיזיוטומיות רבות היו גרועות מהקרע שיכול היה להתרחש ותופעות הלוואי היו דומות מאוד. בהתחשב במצב זה, הדבר ההגיוני ביותר הוא מה שמומלץ: "אל תיגע בי, אלא אם כן אתה רואה את זה נחוץ באמת."
