פרסמנו ביום שישי את החלק הראשון של זה ראיון עם הפסיכולוג רמון סולר, מטפל ומומחה אמיתי בסיוע למשפחות לחינוך ללא אלימות. בפרק השני הזה של הראיון נעמיק את גילויי אלימות שעלינו להיות מוכנים לפתור.
ראינו את הגורמים הנסתרים שעבורם מבוגרים מבלבלים בין חינוך לאלימות ואת הנזק שנגרם, נסתר, בילדותם אנשים שמטפלים בילדיהם.
רמון אמר לנו שלעולם לא תצטרך להכות ילד וכי התעללות מתנהלת בצורה לא טובה. עם זאת, אפילו בידיעתם, ישנם אנשים שמוצאים עצמם ללא כלים לטפל בילדיהם מבלי לאבד שליטה על עצמם, או לראות את עצמם מצבים בהם ניכרת אגרסיביות בהתנהגותם של ילדיהם.
כיצד עלינו להגיב להתקפי זעם או גישה אגרסיבית של ילד?
ראשית, עלינו להישאר רגועים. אם נהיה עצבניים אנו מוסיפים מתח רב יותר לסיטואציה והילד יהיה הרבה יותר קשה להירגע. עלינו ללמוד לזהות את הסימנים הצפויים (מחווה של סלידה או "אני לא רוצה") שיכולים לומר לנו מה הילד באמת רוצה. פעמים רבות התפרצויות זעם נובעות מהתסכול שהילד חש כאשר אינו מרגיש מובנה. עלינו לשים לב ולשאול מה לא בסדר איתו, מה הוא רוצה.
ככל שהילד מרגיש יותר מובן וככל שהוא יכול לתקשר טוב יותר את מבוקשו, יהיו לו פחות התפרצויות זעם.
ברור שיהיו מצבים בהם הילד לא יכול לעשות את מבוקשו באותה עת, אם כן, יש להסביר בבירור את הסיבות ולהציע אלטרנטיבות.
גם אם אנו מאמינים שלעולם לא עלינו לפגוע באיש, אנו יכולים לגלות שבנו נפגע על ידי חבר לכיתה, האם לא נלמד אותו להגן על עצמו בהזדמנות זו?
לילד שגדל באהבה ובכבוד יהיה מספיק הערכה עצמית כדי להיות מסוגל להגן על עצמו מבלי להשתמש באלימות. ותדעו גם להימנע מבני זוג אגרסיביים וממצבים מסוכנים. מצד שני, אם התקשורת עם ההורים היא נזילה וכנה, אתה יכול ללכת אליהם למקרה שיש לך בעיה עם בן זוג בביטחון שישמעו אותך. אם הילד קטן ועדיין לא מטפל בכלים הלשוניים המתאימים להתגונן, עלינו להיות אלה שמחפשים דרכים להגיע בין בננו לילד השני.
מה אם בננו יכה גם אם מעולם לא הרמנו את ידו?
גם אם מעולם לא נפגע, בדרך כלשהי, הילד כנראה תפס אגרסיביות בסביבתו. אלימות יכולה ללבוש צורות רבות, חלקן מפורשות יותר ואחרות פחות, למשל, דיונים משפחתיים, צעקות, עמדות נוקשות מדי או השארת הילד בוכה לבדו, נתפסות גם כמעשים אלימים המייצרים לחץ אצל הילד. "קרקע גידול" זו מקלה על הילד ללמוד להדביק כדרך לבטא את כעסו, ואם הסביבה התוקפנית ממשיכה בבית, זה נורמלי שהילד יפגע יותר ויותר.
מריבות בין אחים יכולות להיות בעיה ומקובל להם להגיע לידיים, כיצד הורים יכולים להתערב באופן כללי?
זה נושא שכיח שיכול לעלות על גדותיו אם לא נתעל אותו כראוי. במובן זה, מה שרבקה ווילד מציעה נראית מתאימה מאוד, בהתבסס על החוויה שלה בבית הספר הלא-כיווני "פסטה" באקוודור. כשמשחקי לחימה אלה מתעוררים, חשוב שההורים יהיו קשובים לתפוס את מצבם הרגשי של הילדים ויוכלו להתערב כאשר אחד מהם אינו נוח ואינו נהנה מהמשחק. באותה העת ההורים הם אלו שצריכים להציב גבולות מדויקים המוגדרים על ידי כבוד לאחר, למשל: "אם אחד מכם לא רוצה להמשיך או בוכה, המשחק נגמר." בעזרת כללים מוגדרים בבירור, ילדים יכולים ליהנות ממשחקים כאלה, אך תמיד לשמור על גבולות הכבוד המינימליים אחד לשני.
מה אם זה תינוק שאחיו הגדול מכה או מפריע לו כשאנחנו לא מסתכלים?
הגעתו של אח משמעה תמיד מהפכה במשפחה והזקנה עשויה להרגיש שהוא מאבד הרשאות וזמן תשומת לב של הוריו בגלל הילד הקטן. לעיתים האח הגדול עשוי להגיב בעוינות כלפי הקטן. עלינו להבטיח כי האח הגדול לא יחוש באובדן תשומת הלב, עלינו למצוא דרך להמשיך לבזבז את הזמן לשחק איתו, למרות העובדה שהקטנטן דורש את כל תשומת ליבנו. חשוב לשתף את אחיך בחיים החדשים. כשאתה מבוגר אתה יכול לעזור בכמה דברים, אך אל לנו לשכוח שאתה עדיין ילד ואנחנו לא יכולים להכביד עליך על חובות שלא חלות עליך. נדיר שילד שגדל עם התקשרות ועם צרכיו הרגשיים יבוא לפגוע באחיו הקטן, אך במידת הצורך עלינו להסביר את הסיבות לכך שהוא לא צריך להיצמד. אנו יכולים לומר לו שאחיו קטן יותר, שהוא יכול לפגוע בו אם יפגע בו או שזו לא הדרך לפתור דברים.
אנחנו מדברים על לחיים וסטירות, אבל האם סחיטה, איומים או צעקות היא סוג של אלימות?
אכן, מדובר בצורות אלימות שיוצרות חוסר איזון גדול אצל הילד. אנו יכולים לשקול צעקות, איומים וסחיטה, כאלימות פסיכולוגית.
כמו כן, ברצוני להוסיף כסוג של אלימות, את הכוח המדכא העצום של המבט. רבים ממטופלי אמרו לי שרק במבט חמור מהוריהם הם התחילו לרעוד מפחד. הנגע לא היה נחוץ, מכיוון שהם כבר היו מאוימים בעיניהם. כפי שאתה יכול לראות, דרך זו לטיפול בילדים אינה משאירה צלקות גופניות, אך ההשפעות על נפשו של הילד יהיו הרסניות כמו צונאמי. אם אתה רוצה לשרוד בסביבה הקשה ההיא, תצטרך להסתגל ולהקריב חלקים חשובים בנשמתך שייתפנו למעמקי הצל שלך. כשיגדלו, כל הדפוסים שנאלצו לאמץ כדי לשרוד ימשיכו להשפיע עליהם בחייהם, ויגרמו לבעיות פסיכולוגיות אינסופיות ולמחלות גופניות רבות.
האם נטישה רגשית היא ביטוי נוסף להתעללות ואלימות?
כמובן, מיריה, אל לנו לשכוח כי צורה זו של אלימות בדרך כלל אף מזיקה יותר מלחיים.
ישנן צורות שונות של נטישה. דברים כמו לא לדאוג לצרכיו כשהוא מבקש זאת או לתת לו לבכות לבד בחדר, יוצרים אצל הילד תחושה של חוסר אונים מוחלט שהוא לא יידע להתמודד איתו.לא תלמדו דרך בריאה לנהל את רגשותיכם, וכבוגר אתם תהיו פגיעים הרבה יותר בלחץ ומערכת החיסון שלכם תיחלש וסבירות גבוהה יותר שתחלו.
ניהול תוקפנות הוא מסובך, גם זה שנובע מתוכנו כשאנחנו מוצפים וגם זה הנובע מהמתחים אליהם נחשפים ילדים, אך אנו, הוריהם, האנשים שצריכים לדאוג להם, יכולים ללמוד לגדל אותם ללא אלימות. כמו הפסיכולוג רמון סולר הסביר כל כך טוב בחלק השני של הראיון שאנחנו מפרסמים. תודה רמון, אני בטוח שעצתך יכולה לעזור למשפחות רבות.
