הייתי אחד מאותם בני נוער שלא העזו לצאת החוצה כשהפנים שלהם היו מלאים בסוג של הרי געש העומדים להתפרץ. הייתי אחת מאותן נערות שהפצירו באמה שלא תכריח אותה ללכת לשיעור כי היא לא רצתה שיגדלו אותה באותו יום שהאיפור לא יכול להסוות פצעון. הייתי אחד מאותם צעירים שהעדיפו לא לצאת עם חבריו, כך שאיש לא ראה את הופעתו ושבכה כל לילה בגלל שהוא נראה כל כך נורא.
ועכשיו כשאני אמא, אני תוהה אם הילד שלי סובל מאקנה ומשפיע גם עליו פסיכולוגית, מה אוכל לעשות כדי לעזור לו?
הפחד מדחייה
אני יודע שההורים שלי עברו את השלב הקשה הזה בחיי בצורה הטובה ביותר שיכלו או פעלו כפי שהם חשבו שיעזרו לי הכי הרבה.
אני חושב שאני זוכר שרק פעם אחת העברתי את אמי מספיק כדי לאפשר לי לא ללכת לבית הספר. בשאר הזמן הוא התעקש לומר לי שהפיזיקאי אינו הכל ושיש לי כישורים רבים אחרים שעבורם הם צריכים להעריך אותי.
אבל כל המילים האלה, שנאמרו מהחיבה העמוקה ביותר, נפלו בשק שבור, בתקופה שראיתם את הניצחון של חבריך בקרב הבנים והרגשתם שאתם מתרחקים מהם כי לא מתאים לכם: הייתם מפלצת (או הרגשת פחות ככה).
אצל תינוקות ועוד אלו הם השינויים הגופניים העיקריים שחווים ילדים לפני גיל ההתבגרות ובמהלכםכמובן שביקרתי בכל רופאי העור שהמליצו עלינו, ניסיתי טיפולים שונים ושום דבר לא סיים לעבוד. חייתי, או ליתר דיוק חייתי רע, עם השעועית שלי עד שהייתי בת 20 ואפילו הרבה יותר שנים הרגשתי הכרה עצמית לגבי הסימנים שנותרו לי על הפנים.
נכון שהמקרה שלי באקנה היה אגרסיבי מאוד ושמרבית הבנים עוברים התפרצויות לסירוגין אך לא כל כך חזקות. אף על פי כן, לאחר שדיברתי עם הפסיכולוג לואיס אנטון, הצלחתי לוודא כי פחדים וחוסר הערכה עצמית תוקפים אותו דבר, ברגע שאתה מרגיש שנצפה / נצפתה על ידי אותם גרגרים לא רצויים.
ואף על פי שאופן ההלבשה או שמות שבטי הנוער השתנו, הרצון להתאים נותר זהה, והרבה פעמים השינויים הגופניים (קראו להם אקנה, חזה שופע, מיכליות ...) אינם עוזרים.
אנטון עובד עם בני נוער ב- IPSIA (מכון פסיכותרפיה מתקדמת) ומסביר מה הורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדינו להתמודד עם אותם פחדים.
צריך להתקבל על ידי בני גילם
ילדים המגיעים למשרדך, אומר המומחה בגיל ההתבגרות, באים מבעיות של ביישנות, הערכה עצמית, שגורמים או מחמירים לעיתים קרובות כתוצאה ממראה גופני בלתי רצוי. ולאקנה יש נוכחות נהדרת באותה תמונה שהמראה מחזירה ושהם לא מקבלים.
זה בין 12-13 שנים כאשר ילדינו מתחילים לסבול משינויים בגופם בגילם, בדיוק ברגע בו הדעה כי בני גילם עליהם הופכת חשובה מאוד וצריכה להתקבל בקבוצה שלהם. צורך זה הופך להיות גדול עוד יותר בגיל 15-16 שנים, ואם הוא לא מושג, דיכאון, לחץ וחרדה יכולים להופיע.
אצל תינוקות ועוד בני נוער מגלים מי הם: כיצד לעזור להם להתגבר על חוסר הביטחון שלהםלמעשה, הפסיכולוג אומר שלצורך זה יש הסבר ביולוגי, מכיוון שחיוני שההישרדות שלנו להתמודד עם שווים, להתקבל.
מגיל 15, הגיל העדין ביותר
בין הגילאים 15-16, ילדינו עוברים שני תהליכים:
מיצוב חברתי, בין שווים.
מיקום מול המין השני: מה אתה חושב על המין שמושך אותי אלי (אנחנו מדברים על המין השני, למרות שמובן שזה יכול להיות אותו דבר).
וכדי להתאים 'לשבטו' עליו להצליח בשניהם והשניים קשורים זה בזה. כדי להקל על כך הם מתכנסים בקבוצות דומות בהן הם מאמינים שהם משתלבים, במקום בו כולם מתלבשים אותו דבר, הם מאזינים לאותה מוזיקה ...
בתינוקות ועוד הבן המתבגר שלי כבר לא ילד, אבל הוא עדיין זקוק לי עוד יותרהפסיכולוג מסביר כי כל בני הנוער מבקשים להיות חשובים בקבוצה החברתית שלהם ולהצליח עם המין שמושך אותם. באופן זה, אם אתה ממוקם היטב במעמד החברתי שלך אתה תצליח בין המין השני ואם תצליח בקרב בנות או בנים, נקודות נוספות במעמד החברתי שלהן יעלו.
איך לגלות שמשהו לא בסדר?
כאשר אקנה, או שינויים גופניים אחרים משפיעים על הצעיר, הוריהם עשויים להבחין בתסמינים של חרדה, חוסר אינטראקציה חברתית, המבודדים.
לואיס אנטון מציין שכעת קשה יותר להורים לזהות את הבעיה, מכיוון שכעת ילדים מוגנים מפני דחייה חברתית באמצעות קונסולות וידיאו ורשתות חברתיות: משחק והשתתפות ברשת מאפשר להם ליצור אינטראקציה עם שווים אחרים, מבלי שהם צריכים לצאת ל ברחוב ולהתחבר אליו כדי לא להרגיש עקורים כל כך. "אבל זה רחוק מהפתרון", הוא מבהיר, מכיוון שהם מתחברים למסכים ומפסיקים להיות בעלי כישורים לחיי החברה שלהם.
"במקרה זה, למרות שהילד צוחק עם 'חבריו ברשת' ונראה שהוא 'משתלב', האמת היא שמחוץ למצב מרוחק זה הוא לא נהנה מאינטראקציות חברתיות וסובל. הוא זקוק לעזרה."
זו דעתו של הפסיכולוג על סמך ניסיונו, ומוסיפה זאת "חוסר הביטחון האלה יכול לבוא מהשינויים הגופניים של גיל ההתבגרות שהם לא מבינים וממראה שהם לא אוהבים, וזה יכול להחמיר ביישנות קיימת וחוסר ביטחון קודם."
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם?
אם נשים לב שהם לא רוצים לקום מהמיטה, הם מתנצלים על כך שלא הלכו לשיעור, לא צוחקים או שלא היו זמן רב עם חבריהם, הגיע הזמן לבקש עזרה מקצועית שתצביע על הצעדים לנקוט. לדברי הפסיכולוג:
1. עלינו ללמד אותם לווסת את רגשותיהם. זאת אומרת "לאחרים יש את הדעה שהם רוצים ממך, אבל זה לא משפיע עליך, לא משפיע עליך." צריך לחפש את הכלים ללימודים גם בימים בהם האקנה נראה לעין ויכול לצחוק על הילד. וכדי ליצור את מנגנוני ההגנה האוטומטיים האלה אתה צריך לגרום לו לחשוב טוב על עצמו. אם אתה לא עובד, אתה יכול בסופו של דבר לבריונות ולהזיק להם מאוד.
אצל תינוקות ועוד עשרה מומחי מפתח למאבק ומניעה של בריונות2. הדגיש את הכישורים החיוביים שלך. עליכם למצוא מיומנות שטוב לכם ושערכה לגילכם, לחזק את ההערכה העצמית שלכם וכך להסלים במעמד החברתי.
"בנות מתקשות יותר להשיג הכרה בבני גילן, מכיוון שבגיל זה הפיזיקאי חשוב מאוד", אומר הפסיכולוג של IPSIA, "אפילו אם הם טובים בספורט או מתבלטים בינה או בעמדותיהם האחרות."
לילדים קל יותר, היות וספורטאי זה יתרון בקבוצה החברתית ולמשוך את המין השני, גם אם הם סובלים מאקנה או שיש להם מנגנון בפה.
3. מצא גרעין של חברויות עם אותם חששות. הם קיימים, אומר הפסיכולוג: הם אוהבים את אותם ספרים, צופים באותה סדרה, יש אותם דאגות אינטלקטואליות או אפילו מרגישים לא במקום במקום בגלל המראה הפיזי שלהם. קיום קבוצת הגנה זו עוזר למתבגר להגן על עצמו מפני הדעה שיש לאחרים עליו. הוא לא לבד.
4. להזדהות איתם. לא כואב שההורים מספרים את החוויה שלנו, שהם מבינים שההתבגרות היא שלב של חוסר ביטחון ושכולנו עברנו את זה. "זה יעזור להם לדעת שבסוף הם קדימה, שאתה מוצא אהבה, יש לך חברים, שישתקף בהורים שלהם"., מסביר לואיס אנטון.
ועוד אם ההורים סבלו מאקנה ועברו באותה דרך. בדרך כלל אין הרבה תמונות מאותן שנים, אבל אם יש לנו אותן, היה טוב להציג אותן.
5. דאג לבריאות שלך. עלינו לעזור לכם להפחית את החרדה, לעזור לגופכם לתפקד היטב כי אם יש לכם מתח רב הגוף פועל בצורה גרועה יותר וגורם ליותר אקנה. הלבן הוא הנושך את זנבו. עליכם לדאוג לתזונה ולעודד אותו לעסוק בספורט.
רצוי לפנות למומחה לטיפול באקנה, אם כי לפי הפסיכולוג "אין טיפול יעיל במאה אחוז"אבל אתה יכול לשפר את המראה שלך ולחזק את הרעיון שההורים שלך לוקחים את הבעיות שלהם ברצינות ויתמכו בך, ולעשות כל שביכולתם בכדי לעזור לך.
ובעיקר, הראו לו המון אהבה, חברה ותמיכה, גם אם הם רק מאפשרים לנו לשבת לידו בשקט ולהקשיב להם כשהם מתחילים לדבר. זה לפחות מה שהייתי צריך בגילו, כשעברתי אקנה. אבל כמובן שזו דעתי הצנועה. אם יש לך כלים אחרים שניתן להשתמש בהם כדי לעזור לילדינו המתבגרים, אנא הודע לנו על כך. כל עזרה טובה!
תמונות | י.פ.י.
