היום הפוסט הזה מאוד אישי אבל אני מקווה, הלוואי, שחלק מהקוראים שלנו ירגישו מזוהים איתו. אני מקווה שזה ככה. אני רוצה להגיד לך את זה אני גאה באבי של בני, למרות שהוא לא בן זוגי.
הפרידה, כשיש ילדים, כואבת כפליים ולעתים קרובות ישנם הבדלים מבחינת ההורות והשינויים החיוניים שהאימהות והאבהות מביאים. יתכן שלאחר מכן אי אפשר לצפות ששני האנשים שחגגו יום אחד את חייהם יכולים לרטוט שוב בהרמוניה מושלמת, אם כי, בואו נודה בכך, מצב זה לא מתרחש אצל זוגות שנמצאים תמיד יחד. אך לא בלתי אפשרי, אלא רצוי, הם יגדלו, יתבגרו, ישתפו ויתקשרו, על מנת להפוך להורים באופן משותף והרמוני.
ורציתי לומר לך. עבורנו זו חוויה מעשירה חיונית, שנינו המשכנו, לאחר הפרידה, להתמקד ברווחתו של בננו, בלימוד, כל אחד בקצב שלו, להיות הורים לא רק בלי אלימות פיזית, אלא גם בלי להשתמש בסמכות בצורה אוטוקרטית, בלי ליפול לסחיטה רגשית, בלי לתת למתחים לעלות על גדותיהם ולהשתחרר בילד.
הסיבות לכך שבני זוג מתרחקים שונות לא פחות משל כל אחד מאיתנו. ולוקח זמן ללקק את הפצעים, לגלות את עצמנו מחדש, להבין את האחר ולסלוח לטעויות ששניהם עשו. לוקח זמן להתגבר על הצער, החרטה והנזק שנגרם ונגרם.
לפעמים אנשים הנפרדים הולכים בדרכים שונות ומזיקים לעצמם, פוגעים בילדים ונתקעים בעמדות העומדות בפניהם לנצח, במיוחד אם רעיונותיהם לגבי הורות, חינוך וערכים מובילים לנתיבים בלתי תואמים.
אבל המסר שלי הוא שזה לא תמיד המקרה, האדם שאנחנו אוהבים יום אחד בוודאי יש בתוכו את הכוח שאנחנו מתאהבים בו ומאחל גם את הטוב ביותר לילדנו המשותף. לא נתאהב שוב, אבל אם נוכל לשחזר את האהבה, הכבוד והגאווה לגביהם בחרנו להיות הורים משותפים.
אביו של בני גדל הרבה אחרי שנפרדנו, הוא עשה מסלול טיולים משלו. הוא מחויב בתוקף לחינוך מכבד וחופשי, הוא יודע להכיר באותן טעויות הורות שכולנו צריכות להתגבר עליהן כדי לא לחזור עליהן.
לא הכל מושלם, ברור שיש חילוקי דעות ולפעמים, כמו שקורה בכל הזוגות ביחד או לא, לפעמים נתלהב על ידי האחר. אבל יש כבוד, אהבה, עזרה הדדית, תקשורת ואני מרגישה גאה באבי של בני גם אם אנחנו לא זוג. ואני מקווה שמי שעובר את הטראנס הכואב של ההתפרקות של זוג עם ילדים משותפים יוכל להאמין ולבטוח שמה שאני אומר לכם אפשרי. ואני מעודד אתכם לעבוד כדי להשיג זאת.
בתינוקות ועוד | גירושין וילדים, עלינו לדבר, כיצד להימנע מנזקי הגירושין
