כל פעם קרובה יותר יום האם ויש כבר הורים רבים שכותבים הקדשות ושירים כדי לברך את הנשים שלהם היום.
אתמול הראנו לכם א שיר ליום האם של ה"יפים ", של אלה עם מילים מתוקות וחרוזים מסורתיים אליהם אנו די מורגלים.
היום רציתי להציע שיר אחר קצת יותר ילדותי ומציאותי, קרוב יותר אולי לתחושת הילדים וקצת פחות עמוק (אם כי, אני מקווה, עם יותר הומור). בואו נגיד שזה אומר כמו אתמול, אבל בדרך אחרת:
תודה אמא (ואני מצטערת)
תודה אמא, על הלילות האלה שלא ישנת,על שצחקתם בימים ההם בהם החיתול לא הספיק, על שנשאתי בזרועותיי כנגד מה שאנשים אמרו ועל כל הנשיקות שנתתם לי בבטן.
אני מצטער שפיזר אותך,על שצייר את הספה בעט שאינו שטוף, על שלא השאיר זמן לגהץ חולצה עצובה ולהתעוררות בשבע בבוקר בשבת.
אני מצטער שביקשתי ממך לאכול ולא לאכול אותו,שהסתרת את התקליטורים מתחת לרהיטים, על השארת המקלדת של המחשב הנייד רק בלי מקשים וכדי לגרום לך להחליף את הפיג'מה שלי מספר פעמים.
תודה אמא, שלא עזבת אותי בשקט כשהלכנו לחדר המיון,על שהוצאתי את הילד "הגנב" הזה מהצעצוע שלי, על כך שלא אכפת לי שיהיו עיגולים כהים ושאני לא מתעקש שאלך לשירותים.
סליחה שפתחתם את האוכל כשעדיין לא שילמתם עבורו,מכיוון שלא ראית את המספרה כבר אלפי מאות שנים, שהסתובבת בבית, נתנה נפילות, עם הזכוכית, ומציאת עצמי לבד, טיפסת על הדלפק.
סליחה שפתחת את הדלת ויצאת לנחיתה,על חזרה הביתה עם מברשת האסלה, עבור SMS ריק לאנשי הקשר שלך ותמיד שתחפש את המפתחות.
אני מצטער שפתחתי את המקפיא ואכל את הגלידה,על שהכניסו את השלט לטלוויזיה למכונת הכביסה, על שלא שמתי לב לזה והכניסו אותו למייבש הכביסה ולכל ההמונים שטרם ביצעתי.
ולבסוף תודה אמא, על שהייתי לצידי, שמש או גשום,לצחוק כשאני הולכת עם הנעליים שלך, לימים שאתה עדיין עומד, אפילו כשכוחך נכשל ולנשיקות שלך, "אני אוכל אותך" וחיבוקים שלך.
אני אוהבת אותך, אמא.
