אתמול הראנו לכם סרטון של אבא שעושה פסיכולוגיה הפוכה לילד, מחליף רעשים וכן כן עד לרגע בו האב מצליח לשנות את כן של הילד עבור לא. כפי שאמרתי אתמול, זו דוגמא בסיסית מאוד לפסיכולוגיה הפוכה שאינה משמשת להגדרתה, אלא להראות שהיא קיימת.
בעיניי נושא מעניין, היום נדבר קצת יותר על פסיכולוגיה הפוכה, טכניקה המשמשת גם לילדים וגם למבוגרים. לשם דוגמה הוספתי לכותרת הערך א "אל תקרא את הערך הזה", מכיוון שהתוצאה ההגיונית ביותר היא שקראת אותו.
מהי פסיכולוגיה הפוכה?
ה פסיכולוגיה הפוכה זוהי טכניקה המתוארת על ידי ויקטור פרנקל, פסיכיאטר וסופר, שנהג לשאול את מטופליו לא יציבים יותר או עם בעיות יותר: "למה אתה לא מתאבד?" באותה תקופה אנשים דמיינו את האירוע ומצאו סיבה לא לעשות זאת, ממנו החל פרנקל לפעול בכדי להכפיף את מטופליו למניע ההוא שנצמד לחיים.
זוהי טכניקה ביהביוריסטית עדינה שמנסה להשפיע על אדם אחר לגרום לו להאמין שאתה רוצה שאעשה משהו שאתה לא באמת רוצה. ההצלחה טמונה במה שנקרא התנגדות פסיכולוגית, שזה הקושי שאנו מכניסים לעשות משהו שמוטל עלינו, שהם שולחים אותנו או שואלים אותנו כשאנחנו מרגישים כי פעולה זו משפיעה על החופש או האוטונומיה שלנו.
בזכות ההתנגדות הזו אנשים נוטים לעשות את ההפך ממה שנאמר להם, פשוט להראות שהם חופשיים לבחור, אוטונומיים בהחלטה ומסוגלים ללכת בדרך שלהם.
זה לא תמיד עובד ובסופו של דבר זה ניתן לביקורת פחות או יותר מכיוון שמדובר בטכניקה של מניפולציה, אבל יש הרבה אנשים שמשתמשים בזה עם ילדים ומבוגרים ולדעתי זה יכול להיות מועיל וסקרן לדעת כמה דוגמאות כדי לדעת איך זה עובד.
דוגמא לאופן שבו פסיכולוגיה הפוכה עובדת עם מבוגרים בעבודה
בחברה שלי הם נותנים ערך רב לאימונים ומציעים 35 שעות בשנה לכל מי שרוצה לקחת קורסים, להשתתף בקונגרסים וכו '. מכיוון שהעובדים בדרך כלל לא מוציאים אותם ונראה שהם לא מנצלים אותם, החברה מחליטה להעביר חוזר בו היא מסבירה לכל העובדים כי "מסיבות כלכליות הוחלט לחסל את שעות ההכשרה".
העובדים, מול עוול כזה, מתלוננים, מחליטים להיפגש ולהתחיל לתכנן מה לעשות כדי לתבוע את 35 השעות שלהם ("עד כדי כך שאמרו שההדרכה חשובה ועכשיו מתברר שהם לוקחים את זה"). החברה והעובדים מנהלים משא ומתן בצורה פחות או יותר אינטנסיבית, כלומר החברה מסרבת, מתעקשת שהכלכלה גרועה מאוד, מחליטה להציע 10 שעות הכשרה בשנה רק לעובדים מסוימים וכו '. בסופו של דבר החברה נכנעת ומחליטה כי בהתחשב בלחץ העובדים וראייה שזה כל כך חשוב להם, היא שוב מספקת 35 שעות לכולם.
המצב זהה לפני שהפך את החוזר לציבור, אולם כעת העובדים מעריכים את 35 שעות ההכשרה הרבה יותר ועל ידי אינרציה הם מתחילים להירשם לקורסים: "עכשיו אחרי שהשגנו את מה שרצינו, 35 השעות שלנו, עלינו לנצל אותם."
דוגמה לאופן שבו הפסיכולוגיה ההפוכה עובדת עם ילדים
כעת אנו נתמקד בגיבורי הבלוג, ילדים, כך שתוכלו לראות כיצד אנו משתמשים בפסיכולוגיה הפוכה עם ילדים (או איך נוכל להשתמש בזה).
יש אבות ואמהות שמציעים בדרך כלל תגמולים לילדים לעשות דברים מסוימים: "אם אתה קורא שני דפים של ספר, אני נותן לך לצפות בטלוויזיה במשך שעה." ילדים הם מבינים בדרך זו שצפייה בטלוויזיה היא דבר טוב, משהו אליו הם שואפים, משהו מהנה ובסופו של דבר משהו שהם צריכים לקבל. גם הם מבינים שקריאת ספר זה משעמם, מכיוון שעלינו לתגמל אותו שיעשה זאת ("אוף, אם הם צריכים לתת לי פרס כדי לעשות את זה, זה בגלל שזה גליל") ובנוסף, ההורים האלה נוטים לחזק את ההודעות הללו מיום ליום, על ידי חזרה על הפרס או על ידי התניית קריאה לפרס מאוחר יותר.
מכאן יוצא שאם מה שאנחנו רוצים זה שילדים יקראו ויצפו פחות בטלוויזיה, עלינו ליישם את התוכנית פסיכולוגיה הפוכה, גורם להם להאמין שהכי כיף לקרוא וכמה משעמם לראות טלוויזיה: "אם אתה צופה בטלוויזיה לפחות שעה אתה יכול לקרוא שני דפים של הספר הזה". באופן זה, תורשה לקרוא רק שני עמודים של סיפור או ספר אם (ורק אם) מדובר כשעה מול הטלוויזיה. היום הראשון יעבור וכנראה שלא תזכרו אפילו את הספר. ואז אתה הולך ואומר לו "הזמן עבר, טוב מאוד! אתה יכול לקרוא שני עמודים בספר ... אבל רק שניים!" הילד יקרא אותם באופן מוזר, וכשהוא קרא אותם אתה לוקח את הספר ולקחת אותו איתך: "מחר, אם אתה צופה בטלוויזיה במשך שעה אתה יכול לקרוא עוד שני עמודים."
ככל שחולפים הימים, הילד יהיה קשוב יותר לזמן שחולף מאשר למה שהוא שם בטלוויזיה הוא יהיה להוט לקחת את הספר כל כך מיוחד שיש לאמא שלו, ממנו הוא יכול לקרוא רק שני עמודים ביום.
מכיוון שלא מדובר בעינויים של ילדים, תוכלו לנהל משא ומתן איתם כך שהזמן יפחת ("בסדר, בוא, שלושים דקות זה מספיק") ולהגדיל את מספר העמודים ("בוא, היום אתה יכול לקרוא חמישה"), עד שאנחנו רואים שהילד מעריך קריאה בלי טריקים באמצע: "עשה מה שאתה רוצה היום, מותק. קניתי לך ספר חדש והייתי מתכוון לתת לך לקרוא רק מעט אם אתה צופה בטלוויזיה, אבל חשבתי שהדבר הכי טוב הוא עשה מה שאתה מעדיף. אם אתה רוצה לצפות בטלוויזיה עשה זאת, ואם אתה רוצה לקרוא את הספר החדש, עשה זאת גם ". סביר להניח שהילד יזרוק את עצמו חזיתית בספר.
זה קורה מכיוון שילדים רואים שקריאת הספר מוגבלת, שאנחנו רוצים שהם יצפו בטלוויזיה במשך זמן רב (או שלא אכפת לנו מהם), אלא שהם קוראים מעט מאוד זמן, כי זה משהו טוב מאוד למה שהם צריכים לשאוף אליו. הם רואים שקריאת ספר היא משהו בלעדי, משהו זמין למעטים מאוד לזמן קצר ואז הם מתחילים לרצות אותו. זו הסיבה שבבתים שבהם אף אחד לא מגביל את הטלוויזיה או את המשחק עם הקונסולות הילדים בסופו של דבר צופים בטלוויזיה או משחקים איתם בלי אובססיות (אף אחד לא גרם להם להרגיש שהם מיוחדים או שונים משאר הצעצועים).
זו דוגמא כיצד להשתמש בטכניקה להשגת מטרה. מה שיש לדון בו אולי הוא עד כמה מניפולציה כזו עם ילדים פחות או יותר נכונה או פחות או יותר רצויה.
בביתי, למשל, אנו משתמשים מעט בטכניקות אלו (כעת אתן דוגמא) ובהערות על ספרים וטלוויזיה אנו פשוט בוחרים לעשות דבר: אף אחד לא נותן יותר חשיבות לשום דבר. זה שרוצה לראות טלוויזיה, רואה את זה, זה שרוצה לקרוא, קורא, זה שרוצה לשחק בקונסולה, עושה את זה וזה שרוצה לשחק עם הצעצועים, משחק.
אין גבולות ברורים בהקשר זה וככל ששום דבר אינו מוגבל, דבר אינו חשוב יותר מהאפשרויות האחרות. זו הסיבה שילדיי רואים טלוויזיה כמה זמן שהם באים להם, בדרך כלל כמה דקות עד שהם מחליטים לעשות משהו אחר, זו הסיבה שילדיי משחקים את הקונסולה באובססיביות כשיש להם משחק חדש, עד שהם סוחטים אותו ו הקונסולה נשכחת במשך שבועות וזו הסיבה שילדי מבלים שעות על גבי שעות בצעצועים, עוברים מאחד לשני כיוון שזה יותר כיף.
כעת, כאשר מישהו כבר יצר העדפות מסוימות מכיוון שהתחילו להגביל משהו, יתכן וכדאי ליישם את השיטה שהוזכרה, לנסות ולהעריך גם את ההפך (שהיה זה שנועד להשיג).
בנוגע לטכניקה שלנו (חופש), ללא ספק ספק יכה אותך: "אבל אם אני משאיר להם חופש, הם זורקים את עצמם לטלוויזיה ומשם הם לא עוזבים." כמובן, אני מסביר את הסרט כפי שהוא קורה בביתי ועם ילדי ואולי ילדים אחרים כבר יצרו את העדפותיהם. במקרה כזה, הפיתרון יכול לעבור פסיכולוגיה הפוכה קלה (לא מוגזמת כמו הדוגמא) או על ידי לעבד אותה קצת ולעשות את האלטרנטיבות מהנות. זה יהיה כמו להציע להם פעילות בחברה שלך אם הם צופים בטלוויזיה לבד: "אתה בא לשחק איתי משהו?" כרגיל (לפחות כשהם קטנים), הם מעריכים את הנוכחות שלנו יותר מכל דבר אחר, זה בדרך כלל לא נכשל.
דוגמא אישית מלפני כמה ימים
08:40 בבוקר. כולנו הולכים לקחת את ג'ון לבית הספר אבל הוא לא רוצה ללכת באותו יום. אומר לו שבית הספר מאוד מגניב, שהוא הולך להיות נהדר, הוא כבר לא מתגנב פנימה ("ככל שאתה מנסה לשכנע אותי, אתה משדר לי שזה באמת רול"), אז מנצל שיש לי את האח הקטן כבר לבוש, שמח ומאושר כמו בכל בוקר אני אומר לג'ון: "בסדר, היום אתה לא הולך לבית הספר. היום ארן ילך." ג'ון מקשיב לי מהורהר ואני ממשיך: "ארן, מה אם אתה אוהב בית ספר? - מלכודת, כי המסכן לא עונה ואני יודע את זה - טוב, היום אתה הולך. בוא נדבר עם המורה כדי שתוכל תן לשבת באתר של ג'ון ... אני חושב שאתה יכול ללכת לעשות כיף, מכיוון שג'ון לא רוצה ללכת, בטח כן. "
"לא! אני הולך! אני כן רוצה ללכת לבית הספר! אני רוצה ללכת לבית הספר!" לכל זה אשתי ואני הזויים כי זה ביטוי שלעיתים רחוקות שמענו. "טוב, אהבתי ... טוב היום אתה הולך, ג'ון." ואז אני פונה לארן: "אני מצטער, ארן, אבל ג'ון כן רוצה ללכת לבית הספר. תצטרך לחכות עד היום שתצטרך ללכת."
ומחר, עוד ...
מחר אני מביא לך עוד כמה דוגמאות למבוגרים ולילדים כאחד. זה מעניין מכיוון שאנו יכולים לראות כיצד אנו הולכים שולל / מרומים ואיך נוכל להשתמש בזה לטובתנו כדי להשיג דברים עם הילדים (תמיד במתינות ומחר אסביר מדוע).
תמונות | WalkingWounded, מפוח זכוכית על פליקר על תינוקות ועוד | פסיכולוגיה הפוכה בילדות
