מוות פתאומי הוא אחד הרוחות שהכי מבהיל את הורי התינוקות. אף על פי שידועים יותר ויותר גורמי סיכון הקשורים לתסמונת זו, עדיין נותרו שאלות רבות להיפתר. חקירה חדשה נראה שגילה את התהליך המוחי שהיה מעורב במוות פתאומי של תינוקות.
עדיין לא ידוע מה מפעיל את זה, זו הסיבה, אבל אנחנו יודעים משהו חדש על המנגנון שהיה מתרחש במוחו של התינוק.
המחקר שערך חוקרים מאוניברסיטת מקקוואר בסידני (אוסטרליה) ופורסם בכתב העת כתב העת לפיזיולוגיה שופכת אור על אזורים במוח שעשויים להיות מעורבים בתסמונת מוות תינוקות פתאומי, המכונה גם "מוות לבן".
הם זיהו את התיאום המורכב ביותר של שני אזורים במוח הפועלים יחד לבקרת נשימה ובליעה, כדי לאפשר נשימה ללא חנק. והם מאמינים בכך כישלון במנגנון זה יכול להיות מאחורי תסמונת מוות תינוקות פתאומי.
כאשר זה עובד כרגיל, לפני שחומר מעצבן מצטרף למיתרי הקול ומתחיל את השיעול והבליעה. זהו רפלקס הגנה חיוני כדי לא לחנוק אותנו, ויותר מכך אצל תינוקות, שבדרך כלל מחדשים נוזלים וצוברים רוק בגרונם.
המנגנון עלול להפריע לרפלקס זה מסיבה לא ידועה ולגרום לעצירת הנשימה לפרקי זמן ארוכים. קוצר נשימה גורם לירידה ברמות החמצן בדם, קצב הדם מאט והדם מופנה למוח, גורם לנזק מוחי ואף למוות.
השלב הבא הוא לדעת מדוע אזורים אלה מחליטים שלא לפעול על ידי ביטול אותה תגובת הגנה המונעת מכניסה של חומר מגרה (רוק, נוזל או כל סוג אחר) לריאות. חריגות ברפלקס זה עלולות להתבסס על מגוון מצבים מסכני חיים, כולל מוות תינוקות פתאומי (מוות בעריסה).
בצורה מסוימת, המחקר תומך בתיאוריה כי השימוש במוצץ יכול להפחית את הסיכון למוות פתאומי, שכן על ידי יניקת המוצץ התינוק מניע את הלשון קדימה וגורם לדרכי הנשימה להיפתח יותר.
כולם תגליות שלמרות שאינן חד משמעיות, הן מתקרבות לאט לאט לפתור את התופעה הזו שממשיכה להיות סיבת המוות של בין 1 ל -3 תינוקות לשנת 2000.
