שבוע נוסף יש לי העונג לאסוף ולהביא לך את מה שהכי אהבתי בקריאה שלי בלוגים של אמהות ואמהות, תמיד מלא הפתעות, רגשות ורעיונות מפותחים.
אני מתחיל עם אילנה מדינה, הקוראת שלנו, ומחברת הבלוג יש לנו ציצים. בחברה ללא הנקה, חברה שלא נגמלה, אנו מגלים שהאוכל הצרוך ביותר הוא חלב פרה ונגזרותיו, אשר בהיותם יונקים שאינם זקוקים ביולוגית לחלב של בעלי חיים אחרים, מפתיע וגורם לכם לחשוב כי זה חיבה מוגזמת לחלב פרה או למה שמכונה חלב ירקות, היא אולי השתקפות של הגמילה המוקדמת שלנו.
מוניקה פליפה, מ קבוצת אימהות, מספר לנו על העדויות הנוכחיות במדעי המוח והלמידה ותוהה אם יתאפשר למערכת החינוך להסתגל לתגליות אלה להשיג שיטות הוראה אנושיות ויעילות יותר בו זמנית.
היו אמהות, הבלוג של אירן גרסיה, מסביר שילדים, מעל הכל, זקוקים לזרועות, שלא נועדו לבלות שעות בעריסה, אלא להתחבק במנוחה וגם לגלות את העולם, ובכך לשפר את ההתפתחות הגופנית שלהם פסיכולוגי
קרולינה גרסינונו, בבלוג שלה אמא של מטו, הוא פגע במקום בהשתקפותו שכותרתה "אישה", המלמדת אותך להיות חופשייה? וקבע כי באמצעות דוגמה וגידול מודע אנו יכולים לעזור לבנותינו להיות כפי שהן רוצות להיות, ללא כפיות חברתיות חיצוניות.
אריקה אירוסטה, ב נשמתה של דולהעם אותה רגישות עדינה ועזה שהיא משדרת, היא מספרת לנו בסוסון הים המתוק, את האהבה העצומה לאחיינה, וגם, אהבה זו מלמדת אותה לגלות את עצמה ולהתחבר לפחדיה, מכיוון שהיא האם של ילד שלא יכול היה להיוולד, אלא אם, ללא כל ספק. אהבה לילד הקטן הזה שלא שואל דבר אלא נותן הכל.
לומה סאדר, ב אהבה אימהית, חוגג את יום האישה המסביר עד כמה התקדמנו בהשגת זכויותינו וכמה נותר להתקדם, מכיוון שזכויות נשים חורגות ממשמעותה להצטרף לעולם המיועד לגברים, צריך לכבוש מחדש את הנשיות שלנו ואת ההבדלים בינינו.
אם אנו מסתכלים אחורה ומשווים את זכויותינו כנשים, עם אלה שהיו להם הסבתות שלנו, אני חושב שעברנו דרך ארוכה, אך עדיין יש לנו דרך ארוכה לעבור. יש עוד דרך ארוכה, כך שיש הון עצמי אמיתי, ואני אומר זאת בעצב גדול. יש דרך ארוכה לחגוג את הנשיות, כל מה שמייחד אותנו כנשים, במקום לנסות להשתלב בתבנית של החברה הפטריארכית, כאילו היינו גברים.
אזוקנה אלפונסין, אינטליגנטית כל כך חניך אמא, התרגשתי כשהוא מדבר על האם המתלוננת, ובכן, למרות שכולנו זקוקים לזמן לבד מדי פעם ואנחנו רוצים להיות מסוגלים ליצור את הרשת שלנו עם החברים שלנו, הילדים שלנו זקוקים לנו גם אם אנחנו לא מלאים אנימציה ונהנים מאותם רגעים מתנה שהחיים הנהדרים מציעים לנו.
אני מסיים עם מריה ברוזפה, שיודעת שילד תמיד מחנכת את אמא מחדשהוא מספר לנו ומוסיף לבלוג בבלוג בהשראת לומה, של "אהבה אימהית", 10 דברים שלמד מבנו, שיר אמיתי לחיים ומה שהוא מלמד אותנו באמהות: כוח, סובלנות, אמפתיה ו אמון באינסטינקטים של אהבה.
הקריאה והעקיבה אחריהם נותנת לי תחושה שאין דומה לה, של שייכות לשבט שנמצא ברשת. קריאה בבלוגים של אבות ואמהות גורמת לי להרגיש מלווה וחלק ממעגל אמהות ואבות, אני אוהב את זה, באמת.
ואני מסיים עם המחבר האנונימי המצליח תמיד של איך לא להיות אם דרמה, בלוג שאני עוקב אחריו, ממנו אני לומד המון ושקראתי לאמא שלי, אמא דרמה מומחית מהליגה הראשונה. הפעם זה מזכיר לנו לא ללכת מאוחר למיטה, משהו שינשוף לילה כמוני מעולם לא ציית.
בשבוע הבא נחזור על הביקורת שלנו עד בלוגים של אמהות ואמהות, להרים את המאמרים שהכי מרגשים אותנו או שגורמים לנו לחשוב יותר.
