אנו מלמדים את ילדינו, הורינו ומורינו דברים רבים. אנו מלווים אותם בלימוד דברים יומיומיים רבים, התלבשות, אכילה ליד השולחן, קשירת שרוכי שרוכי הברזל, סריקת שיער או צחצוח שיניים. נלמד אותם מתמטיקה, קריאה, גוף האדם, חיי בעלי חיים, ארגון החברה האנושית וכל הידע שיידרש. אבל לפעמים אנחנו לא מבינים כמה זה חשוב נושא שנשאר תלוי ועומד, הרגשות שלך.
הרגשות אצל הילד הקטן
הילד הקטן מגלה את העצמי שלו. הוא נדהם ומפוחד להיפרד מהוריו, נכנס לעולם חדש ומרתק. הוא הותקף על ידי רגשות שלעתים מתקשים בזיהוי ובניהול כמו שצריך: אהבה, כעס, כעס, קנאה, כעס, הרצון להיות ...
הם עשויים להרגיש אבודים בתחום זה של יצרים ורגשות עזים, וההורים יכולים, על ידי חוסר השכלתנו הרגשי ועייפות או חוסר זמן, לא להיות מסוגלים להנחות אותם להכיר בהם ולתת להם ביטוי חיובי. לרוב, חינוך לרגשות הוא תרגיל עצום של ידע עצמי ושליטה עבור עצמנו.
התקפי זעם, מכה באדם אחר כשהכעס עולה על גדותיו, כשהוא מתמודד במצבים הפשוטים ביותר, מקיים אינטראקציה עם אחים וחברים, כל זה תחום בו אנו בעיקר הורים, קודם כל, שיש להם את האחריות לדאוג להם ולתת להם כלים להשגת מערכת יחסים עם אחרים בצורה מכבדת, אמפתית ומאושרת.
ההיסטוריה של רוטב הסויה
אני אומר לכם כמה דוגמאות כדי שתבינו טוב יותר מה אני רוצה לומר ומה התוצאה של עבודה אינטנסיבית לאורך השנים. אתמול בערב, כשאספתי ארוחת ערב, השמטתי את הסירים במטבח. הוא נשא את כולו טעון על מגש ובקבוק רוטב הסויה הוטה והכתים את הרצפה השטוחה. בני הגיע בריצה מהמיטה, כבר ארוחתנו שכבנו.
כעסתי. הילדה שעוזרת לנו בבית הגיעה רק אתמול והכל היה מאוד נקי. זיהיתי כמה אני כועסת וניסיתי קשה, במקום לצרוח עליו שהוא לא הציע לעזור לי, את הסיבות לכעס שלי. לא מדדתי את יכולתי היטב ולא ביקשתי עזרה לפני שקמתי עם המגש, כי לא רציתי שהוא יקום מהמיטה ויגיע למטבח שהוקפא בפיג'מה. הייתי צריך לומר לו לבוא או לצאת לשני נסיעות.
ההכרה שכעסתי עזרה לי לשלוט בתחושה זו, לתת לה ערוץ, לתת לזה שם ולהפנות אותו לא לפיצוץ, אלא לפתור את הבלגן בחיוך וללמוד ממה שקרה.
בני התנצל על שלא הבין שהוא זקוק לעזרה והציע לעזור לי לנקות את הריצה. התנצלתי על הפחד שעשה ועל כך שלא ביקשתי שילווה אותי או שלא הבנתי שאני זקוק לעזרתו.
האחריות על חייו של האדם
דוגמא נוספת קרתה לפני מספר ימים. חבר של בני הוזמן ליום הולדת, מסיבת פיג'מה כלולה. היא ילדה שקטה, מאוד מהודרת, הראשונה בכיתה, ילדותית בגילה, אבל נכנסת לגיל רך ורוצה להחליט בעצמה. הוא מסתדר מצוין עם חברי כיתה ומשחק בהפסקות, אבל אין לו את חבר הנשמה ההוא שבנות צריכות.
אמו הייתה בטוחה שלא יהיה לו טוב, כן, אבל שיחותיהם של חברי כיתה ואחיות מבוגרות לא יהנו. היא שיחררה אותו בהתעקשות של בתה, והעריכה שלמידה חשובה יותר ושהיא מדברת איתה וסומכת על עצתה מאשר על אי הנוחות שתתרחש.
כשחזר הביתה למחרת בבוקר הוא אמר לו ששום דבר לא קרה, אלא ששום דבר טוב, אז אני מסביר את הסיבה, שהיא כבדת משקל ומסבירה היטב כיצד לחינוך הרגשי יש השפעות חיוביות.
הנערה אמרה לו שהיה צריך לאסור עליה ללכת אם היא בטוחה שלא יהיה לה זמן טוב. אמו הסבירה לו שהוא העריך מהו בית אמין ויהיה בטוח, שום דבר רע לא יקרה לו מלבד שגילה שרצון להיות חלק מקבוצה ולעשות את מה שכולם עושים זו לא תמיד האפשרות הטובה ביותר, אבל מעל הכל הוא רצה שהילדה ידעה שהיא מכבדת אותה והבינה את זה חייה היו חייה והיא לא יכלה לתת לו ללמוד בעצמה.
רגשות שליליים
ועכשיו אני אומר לך את סכסוך יום ההולדת, וזו הסיבה שחברנו הגיע כל כך נסער. בכיתתו יש מעט בנות, שבע, בעוד שבנים רבים יותר. יש להם בן זוג חדש שאיש לא מעריך, היא ילדה קטנה שנכחה בבית ושמנסה להשיג תשומת לב באמצעות שקר והעמדתם זה מול זה. היא גם לא אוהבת את זה, אבל היא מקבלת את זה ומעל לכל, למרות שזה מגביל את החברות, היא לא מציקה או פוגעת בה. כל בנות הכיתה הוזמנו למסיבה פרט למסיבה הזו, שכבר, אפילו הגנה כשאני טוענת שהילדים לא נאלצים להזמין את מי שהם לא אוהבים, הייתה כבר זלזול. אבל העניין היה חמור יותר.
מסתבר שנערות יום ההולדת הדליקו את המחשב והתקשרו לילדה הלא מוזמנת עם תוכנית כזו שמאפשרת לכם לדבר ולראות עם המצלמה. התמימה המסכנה התחברה והם צחקו אותה כי היא היחידה שלא הייתה בקבוצה ובמסיבה, השפילה אותה. והחבר שלנו דילג על דמעות על מה שאני יכול רק לתאר כהטרדה.
המחשבה על כמה הרעה הילדה האחרת הייתה חזקה ממנה. הוא כתב באותו אחר הצהריים ואמר לו שהוא לא תומך במה שקרה וכי הוא מצטער מאוד, גם אם הם לא היו חברים גדולים. הוא ידע לזהות את העוול, את בושתו בכך שלא התמודד עם מצב שנראה רע, העונש של האדם האחר.
עם הדוגמאות הללו ואחרות שאוסיף, אסביר כמה חשוב לתת לילדים שלנו חינוך רגשי ויצירה אנושית איתנה, לא רק בתוכן, אלא גם בערכים מוסריים, ביטחון עצמי וניהול רגשותיהם השליליים.
