לרבים מאיתנו קשה להתנצל ואנחנו חיים את זה כמצב משפיל. אבל זה לא. טעויות זה חלק מצמיחה כאנשים ולמידה; עם זאת, אם בטעויות שלנו אנו נוהגים באופן לא הוגן או פוגעים במישהו שמבקש סליחה הוא הכרחי, מכבד את היחס שלנו ומשחזר מחדש את מה שהטעות הצליחה לפגוע.
בקשת סליחה הכרחית והופכת אותנו לאנשים מעוררי הערצה, דוגמה ומקרבים רגשית יותר. זה בהחלט עוזר לנו להיות הורים טובים יותר. לכן עלינו ללמוד לבקש מהילדים סליחה.
לילדים, מה הוריהם מבקשים סליחה אם הם טעו, זה חשוב מאוד, מכיוון שאנו, איתו, מלמדים בצורה מעשית שטוב לבקש סליחה. וזה יאפשר להם לעשות זאת לנו ולאחרים. לילד שאיש לא ביקש ממנו סליחה איננו יכולים לדרוש ממנו להתנצל מהלב, ברצונו להשתפר ולהיפגע על הנזק שנגרם. לא יהיה לנו כוח מוסרי לדרוש זאת, וגם לא לימדנו זאת. אבל, אם אנו מתרגלים להכיר בטעויות שלנו ולהתנצל עליהן, אנו מחנכים אותן להיות אחראיות יותר.
עלינו ללמוד להתנצל
כשאנחנו מתנצלים בכנות, אנו מדגימים בבירור שהתחברנו לרגשות של האדם שפגענו. זה אפילו מניח שאנחנו מרגישים טעות שנעשתה ללא כוונה וגם מבטא את הרצון והכוונה שלא לחזור על הפעולה שננקטה.
האדם שאנו מבקשים סליחה מבין שאנחנו מצטערים, ובעיקר שאנחנו חשים את הכאב שלהם ואת הכאב הפיזי או המוסרי שלהם, שהצלחנו להבין את רגשותיהם ואת הטיפול בהם. כשאתה מתנצל בפני ילד אתה גורם לו להרגיש שגם אם ביצעת עוול צעקת או מכה בלחי, אכפת לך שהוא סובל, אתה מכבד אותו, אתה בקושי.
אבל אם אנו מסרבים להקשיב להצהרות שלנו אנו משדרים שהוא עשה משהו רע באמת, שהוא ראוי למה שעשינו, שלא אכפת לנו מה הוא מרגיש. אם טעינו או התנהגנו בכעס, עלינו לבקש פדון, חשוב יותר לבקש אותם לפני כל אחד אחר, ושהם תלויים בדימוי שאנו משקפים כדי לבנות את ההערכה העצמית שלהם ואת התפיסה שלהם לעצמם.
התנצל בפני ילד יש לזה גם אפקט ריבאונד נפלא. הילד, לאחר שקיבל את ההודעה כי טוב להתנצל ולא מוריד מערכם עבורו, מרגיש בטוח להתנצל בפנינו. וכמובן, גם ההורים וגם הילדים הולכים להרגיש טובים יותר, טובים יותר ושלווים יותר, לאחר שביקשו סליחה. וודאי שכולם, כבני אדם שאנחנו וכאנשים שנמצאים בדרך של שיפור אישי, יעשו טעויות רבות, יאבדו את העצבים המותשים שלנו, או ישתמשו במילים קשות ולא נעימות עם אנשים שאנחנו אוהבים.
זה לא שאנחנו הורים רעים בגלל שאנחנו מתעצבנים או מאבדים את העצבים, אבל כן, וזה תקף לכולנו, אנחנו יכולים להשתפר, להיות יותר סבלניים, יותר אמפתיים, יותר מסודרים ורגועים יותר. אני עדיין צריך להתנצל בפני בני בוודאות כל יום, על תגובה לא מפסיקה או על שהרמתי את קולי. אבל הוא גם מבקש סליחה.
כשאנחנו כועסים על הילדים, יש צורך לדבר איתם בצורה רגועה, בלי לצעוק או עלבונות או איומים, על מה שקרה ולנסות להסביר להם את הסיבות מדוע התרגזנו ולהתנצל אם איבדנו את העצבים. הדרך להסביר את רגשותינו, מבלי להעביר אשמה על כך, מתחזקת אם אנו מתנצלים על הטעויות שעשינו.
חנוך לפי דוגמא
ילדים יצטרכו ללמוד להביע את רגשותיהם כלפי אחרים. יתכן שהם כבר קטנים במצבים מנוגדים עם אחים, חברים או חברים לכיתה, ואם הם נתקעו או צעקו הם יצטרכו לתקשר זה עם זה. שניהם לספר לאחר, ללא תוקפנות, את מה שהפריע להם, כמו גם להתנצל אם הם פעלו בצורה לא נכונה.
ילדים יצטרכו ללמוד שגם אם הם כועסים, הם לא צריכים לפגוע באף אחד או להעליב אותם, וגם הם לא צריכים לפגוע באיש גם אם זה במקרה. לאט לאט הם יתקדמו ביכולת למלל את רגשותיהם, גם אלה של כעס וגם כאלה של חרטה. על כן, על מבוגרים ללמד אותם שאם חטפנו עליהם, צעקנו עליהם או העלבנו אותם, הפעולה המתאימה היא להתנצל בכנות על מה שקרה ולנסות לא לחזור על כך. אם לא, אנו לעולם לא יכולים לצפות מילדינו שיעשו זאת עם אחרים.
כי הורים מבקשים מילדינו סליחה כשאנחנו טועים נחוץ להם כדי ללמוד לשים את עצמם במקום של אחר וכדי שהם יידעו להתנצל לאחרים.
עליהם ללמוד שליטה עצמית, ולכן עלינו ללמד אותם. הם גם חייבים ללמוד לבקש סליחה ולסלוחוזה גם באחריות ההורים משלנו. בהנחה שזה יעזור לילדינו עד סוף חייהם וגם יחזרו לחיי משפחה טובים יותר.
