כפי שרבים מכם יראו בכלי תקשורת שונים, משרד הבריאות השיק א קמפיין לקידום שימוש נכון בשירותי בריאות.
קמפיינים מסוג זה באופן כללי תמיד טובים, מכיוון שאני יכול להאשים, בגוף ראשון, שאחוז יוצא דופן מהמקרי חירום המטופלים בבתי חולים לא באמת יכול להיחשב ככזה.
עם זאת, אני מודע לכך שזה יכול להיות מאוד ברור לעצמך, זה לא תקף כל כך בקלות לילדים, כך שאצלם קל מאוד שהכל ייראה רציני יותר, וכמובן מדאיג. מי לא העלה את הספק אם עליו לפנות לחדר המיון לפני תמונה פתאומית של חום או הקאות אצל תינוק? נו באמת, כשילדים באמצע זה לא תמיד כל כך קל ...
לכן זה נורמלי שבמיוחד אצל ילדים קטנים יותר עולה השאלה תמיד: היכן נקודת האיזון כאשר מחליטים מתי להגיע לחדר המיון? בפוסט זה אנו מנסים לנתח את ההיבטים העיקריים של קמפיין חשוב זה, אך ליישם אותם על הקטנטנים.
נתונים על השימוש במקרי חירום
על פי משרד הבריאות, 75% מהמקרי חירום מתרחשים לבקשת האזרחים עצמםשהולכים לבית חולים מבלי להתייעץ ראשית עם מרכז הבריאות שלהם. זו עובדה בולטת, מכיוון שבאחוז גבוה מהאתרים ישנם מה שמכונה נקודות טיפול רציף (או שמות דומים אחרים), שם יש טיפול רפואי (כולל ילדים) 24 שעות ביממה.
אחוז בולט נוסף הוא זה שמצביע על כך לפחות 60% מהמקרי חירום היו יכולים להיפתר בטיפול ראשוני. זהו נתון לא מבוטל, בהתחשב בכך שהעלות של טיפול בחולה במחלקת חירום גבוהה באופן משמעותי מעליית התייעצות ראשונית. אם נכון, פירוש הדבר שמבזבזים סכום כסף לא מבוטל שיכול להיות שנועד באופן פרדוקסאלי לשיפור הכיסוי לטיפול ראשוני, למשל.
אבל איך אתה יודע מתי לקחת ילד?
זו השאלה הגדולה שכל אב ואמא בסופו של דבר שואלים. למרות שלקוחות עצמך קל לקבוע מתי עלינו ללכת לחדר המיון (בדרך כלל אינטואיציה אחת אם מה שיש לך יכול להיות רציני או לא), קל להבין (ומנהלים ופוליטיקאים צריכים לעשות את זה), שכשמדובר לילדים אין את ההתייחסות הזו.
זה קורה יותר אצל הקטנטנים, מכיוון שילד בן 3-4 שנים יכול לבטא פחות או יותר במדויק את מה שקורה לו. עם זאת, הדבר קשה בקרב ילדים מתחת לגיל 3, ואי אפשר בילדים מתחת לגיל שנתיים. בנוסף, גורמים אחרים מצטרפים לתינוקות, כמו פחות ניסיון בהורים ראשונים, או חוסר אונים גדול יותר שלהם (בגלל פחות התפתחות מערכת החיסון).
מסיבות אלה קשה מאוד לדעת מתי ללכת עם מחלקת חירום עם ילדבנוכחות סימפטום שמדאיג את ההורים. העצה הטובה ביותר תהיה לנסות להשתמש בשכל הישר, אך כמובן, זה לא קל אלא אם כן הוכשר "חוש" זה.
הדרך הטובה ביותר לרכוש קריטריונים שיכולים לעזור להורים לקבוע אם עליהם לקחת ילד קטן לחדר המיון או לא, היא עקוב אחר כמה המלצות פשוטות:
- עבור לסקירות מעקב של ילד בריא במשרד ילדים. בסקירות אלה איש המקצוע לא רק מעריך את הילד, אלא מסביר להורים היבטים רבים בהתפתחותם ובמחלות שכיחות.
- למד להבחין בסימנים או בתסמינים של חומרה, כמו צבע ירוד, טונוס שרירים ירוד, חוסר תיאבון אצל תינוקות, או אפילו סימנים של מצוקה נשימתית אצל ילדים עם תהליכים בסיסיים, כמו אסטמה.
- כשאתה מחפש מידע, השתמש תמיד במקורות אמינים, מובנים ואמינים. אינטרנט הוא כלי נהדר, אך כמו כל כלי, שימוש לרעה עלול לגרום לתוצאות קטסטרופליות. במקרה של ייעוץ בהיבטים הקשורים לבריאות הילדים, עליכם תמיד לעבור לדפי מוסדות או אנשי מקצוע, חתומים ומוסמכים, וזכרו כי המידע בדרך כלל מעיד ולעולם לא מחליף את הערכת בעל המקצוע באתר.
- למדו מה שלום בננו. זו נקודה שאולי נראית מאוד פשוטה אבל לפעמים היא לא כל כך גדולה: רק על ידי השקעה של זמן ומאמץ תוכלו להכיר את כל פרט ופרט של הילד ואת התשובות שלו בצורה מושלמת, כך שתוכלו "לאינטואיט" כשמשהו לא בסדר. . למרות שזה אולי נראה כשקר, רופאי ילדים נותנים לנו כבוד רב כאשר הורים שרואים את עצמם מכירים את בנם היטב מציינים ש"משהו לא בסדר עם הקטן שלך ".
- כמו שאמרנו בהתחלה, השתמשו בשכל ישר: שאלו, למדו, התייעצו והשתמשו במשאבים שמערכת הבריאות שלנו מעמידה לרשותנו. אם נוכל להימנע מללכת לבית חולים עם ילד קטן (בגלל הסיכונים הכרוכים בכך), נהדר. אך כמובן שלעולם אין לקחת על עצמו סיכון, במיוחד אצל ילד שאינו יכול להעביר את מה שהוא מרגיש.
