לאחר שראינו את גורמי הסיכון המשפחתיים והסביבתיים לדיכאון בילדים, כמו גם גורמים אינדיבידואליים, כעת נעיר התסמינים הקליניים העיקריים הנלווים לדיכאון בילדות.
דיכאון בילדות אינו מופיע בדרך כלל בבידוד כתנאי יחיד, אך הקשר שלו עם ישויות פסיכופתולוגיות אחרות ועם שילובים סימפטומטיים שונים בביטויו נפוץ יותר.
בילדים מתחת לגיל שבע שנים, הסימפטום המצוי בתדירות הגבוהה ביותר הוא חרדה. הם מראים גם עצבנות, התפרצויות זעם תכופות, בכי בלתי מוטיבציה, תלונות סומטיות (כאבי ראש, כאבי בטן), אובדן עניין במשחקים רגילים, עייפות יתר או פעילות מוטורית מוגברת ו abulia.
הם עשויים גם להציג כישלון בהשגת משקל לגילם הכרונולוגי, פיגור פסיכומוטורי או קושי בהתפתחות רגשית.
בילדים צעירים, הפרעת דיכאון משמעותית קשורה לעיתים קרובות להפרעות חרדה, פוביות בבתי ספר והפרעות חיסול (Encopresis, enuresis).
נזכיר כי דיכאון מז'ורי הוא הפרעת מצב רוח, המורכבת ממספר תסמינים, שביניהם הם השולטים את הסוג הרגיש (עצב פתולוגי, חוסר תקווה, אדישות, אנאהדוניה, עצבנות, תחושת אי נוחות סובייקטיבית) ותסמינים של סוג קוגניטיבי, רצוני ופיזי.
בקיצור, אפשר לדבר על השפעה עולמית על התפקוד האישי, תוך דגש מיוחד על התחום הרגשי, אליו עלינו להיות קשובים ולהתייעץ עם מומחים לתדירות גבוהה קושי באבחון דיכאון בילדות.
