בימינו בתי הבכורה הולכת להתחיל ללמוד. האמת שקשה לי להשתמש בגוף שלישי בנושא זה, כי אני חושב שכולנו התחלנו, אנחנו חיים את הרגע הזה כמשהו מוכר בו אנו בהכרח מסתבכים. ו בראיון עם המורה היו לה כמה שאלות לשאול.
זה קשור להכיר את הקטנטנים קצת יותר טוב, ובעוד כמה ימים הם ייפגשו בכיתה, לא פחות מ -25. אבל מה בדיוק הוא רצה לדעת? האמת שלא היו הרבה שאלות, מכיוון שרוב השאלות ששאלנו אותה.
ראשית, כדי לשבור את הקרח, נושא שליטת הסוגר, כמו גם המילים הללו. המשכתי לחשוב שבוודאי יהיו כמה אבות שאם ישאלו את השאלה הזו לא יידעו למה הם מתכוונים. אני לא יודע, ונראה יותר טבעי לדבר על החיתול, הפיפי או שאני יודע ...
אבל בחייך, בכל מקרה זה נראה לי הגיוני שהם רוצים לדעת אילו ילדים צריכים לשים לב לזה יותר, גם אם זה שיהיה יותר טלפוני קשר בהישג יד, כי נראה שהם לא משנים אותם במקרה של "בריחה" כלשהי .
התעניינתי גם אם מאר הולכת לחדר האוכל ואם היא יודעת לאכול לבד או שאנחנו צריכים לעורר אותה. הייתי מצחיק בעניין לעורר לאכולובכן, אני לא יודע גירוי טוב יותר מאשר האוכל החביב מול ילד רעב. למרות שאני מבין גם את השאלה, מכיוון שילדים שלא אוכלים לבד היו זקוקים למישהו שצופה בהם בחדר האוכל.
השאלה השלישית ברשימה הופנתה ללימודים הקודמים של הילדה, הם מעוניינים לדעת גם אם הם הלכו לפני הלימודים או לא, מה שאני מדמיין שייתן להם רמזים לדעת אם הם רגילים ללוחות זמנים, שגרות או מבנים מסוימים במשחקים ו שיעורי בית
משהו שבוודאי תשימו לב מיד בכיתה, אם כי אני לא חושב שזה לא מרמז על הבחנה משמעותית בין ילדים שכמו בתי ואני מדמיינים שהרוב, למרות שהם לא הלכו למעון יום, אכן מתייחסים לילדים אחרים ומשחקים בבית או ברחוב עם אבות וילדים אחרים. הם לומדים שירים, הם מציירים, הם רוקדים, הם מחקים ... בעיקרון מה הם יעשו בבית הספר, אם כי פחות מסודרים.
איך משתינים, איך אוכלים, הלכת לבית הספר ...? ומה אם נדבר על הבת שלי?
סוף סוף הגיעה השאלה שהכי אהבתי, "איך מאר, מה אתה יכול לספר לי עליה?". אני מודה שהופתעתי שהשארנו את הנושאים האחרים בצד, מכיוון שכבר ציפיתי לאחרים באופי כמה זה שוקל או אם אתה מתלבש או שוטף ידיים לבד, אך הרחבתי ככל שיכולתי.
למרות שמאר נכחה והמורה כבר התבוננה בקפידה בכל ההופעות והתגובות שלה, מדברת איתה לעיתים קרובות, כך שכבר הייתה מעט הכרה הדדית. אם כי אנו מקווים כי הימים הבאים יהיו פוריים יותר, מכיוון שבעוד 15 דקות לא יכולנו לעשות הרבה יותר.
הייתי רוצה יותר זמן, שהעניין לא היה רשמי כל כך, אבל יהיה זמן לפגישות הבאות (ובקרוב, אני מקווה).
כפי שאנו רואים, המורה ביקש שנכיר אותם ונשרת אותם טוב יותר, עם כמה שאלות בעלות אופי פרקטי יותר, אם כי נחוצות בקהילה של 25 ילדים בכיתה וכמה עשרות בקנטינה של בית הספר.
