אחד הוויכוחים שקיימים סביב גידול ילדים הוא זה שבו נבדק אם עדיף שילדים יהיו בבית או ילכו למעון יום.
הורים רבים מגנים על חינוך בבית, עם אחד ההורים במהלך השנים הראשונות או בנוכחות אחד הסבים והסבים ורבים אחרים מגנים על השימוש במרכזי טיפול בילדים כאלמנט חינוכי (המשמש גם כאשר אחד ההורים יכול היה לדאוג של הילד) או כמשאב לטיפול בילדים בהיעדר הורים.
מול המצב הזה, רבים תוהים אם הם עושים את הדבר הנכון, אם הבחירה שלהם טובה או גרועה יותר להתפתחות הפסיכולוגית והחברתית של הילד, אם הם מאבדים קשר עם אמא אם הם הולכים למעון יום או עם ילדים אם הם לא הולכים. כדי לענות על שאלות אלה (ועוד כמה) נעיר על מחקר נרחב שנעשה בנושא זה.
הוא המכון הלאומי לבריאות והתפתחות האדם (המכון הלאומי לבריאות ילדים והתפתחות אנושית) בארה"ב מעקב אחר למעלה מ -1,000 ילדים מאז 1991 ובחנו את הטיפול בהם החל מחודש החיים לארבע וחצי שנים.
בפעוטון, יותר אגרסיבי ופחות משתף פעולה
לפני מספר שבועות, כשדיברנו על סוציאליזציה של ילדים, הערנו כי לילדים, עד 3-4 שנים, אין בסיסים רגשיים יציבים פחות או יותר ושליטה בדחפים נאותים (ולעיתים גם לא אז).
ילדים שהולכים לפני הזמן הזה למקום שיש בו ילדים אחרים עם אותם דאגות ועם רצונות סותרים ("אני רוצה אותו דבר כמוך") נוטים לחפש פתרונות כאשר עדיין אין להם את היכולת והמשאבים לנהל משא ומתן מצב קצת אגרסיבי.
המחקר מסיק זאת הילדים שטופלו בחדר הילדים היו פחות שיתופי פעולה והיו להם יותר בעיות התנהגות (אגרסיביות, תחרותיות, מרד, ...) מאלה שטופלו על ידי הוריהם או קרובי משפחה אחרים. זה היה עוד יותר בולט כאשר המשתלות היו באיכות ירודה והחמירו כשהילדים בילו בהם יותר שעות.
עם זאת, נתונים אלה אינם מוחלטים לחלוטין. הדבר החשוב, אחרי הכל, לא צריך להיות היכן שהילד נמצא, בין אם בביתו או בחדר הילדים, אלא הטיפול שהוא מקבל.
בחדר ילדים עם איכות אנושית הקרובה לזו שמציעה אם וטיפול דומה ההבדלים בין הילדים היו זניחים.
כמובן שעלינו לזכור שבארה"ב, מאיפה הנתונים מגיעים, היחס הוא בין 3 ל 7 ילדים לכל מטפל (3 אם הם בין 6 ל 18 חודשים, 4 אם הם בין 18 ל 24 חודשים ו 7 אם הם בין שנתיים לשלוש שנים) ובספרד זה בין 6 ל 12 ילדים לכל מטפלת (6.3 אם הם בין 0 ל 12 חודשים, 9 אם הם בין 12 ל 24 חודשים ו 12 אם הם בין שנתיים ל 3 שנים).
המסירות שיכולות להיות למטפלות להיות עם ילדים בארה"ב יהיו שונות ממה שיכולים להיות לילדים בספרד, למרבה הצער, מאז ילד בן 15 חודשים, למשל, ישתף מטפלת עם שני ילדים בלבד בארה"ב ואילו אם הוא גר בספרד הוא יהיה עם שמונה ילדים נוספים.
אמא היא הכי חשובה
הקשר עם האם הוא הגורם שיכול לעזור ביותר להתפתחות הרגשית, החברתית והאינטלקטואלית של ילד כפי שניתן לראות מהמחקר.
נראה כי ההתפתחות של הילדים הייתה טובה יותר ככל שהאם הייתה רגישה ויציבה יותר רגשית, הייתה קשובה יותר וזמינה לצרכים שהיא הייתה, עם סביבה משפחתית יציבה, עם אישיות חיובית, עם רמת לחץ נמוכה וללא תסמיני דיכאון .
בבתים בהם הייתה סביבה חיובית, עם שגרה מאורגנת היטב, עם צעצועים וספרים ושם הילדים השתתפו בפעילויות מגרה, הן בבית והן בחו"ל, היו לילדים התפתחות חברתית ואינטלקטואלית מעולה.
בעזרת נתונים אלו ניתן להסיק שאם יש אפשרות לגדל את ילדנו בבית, החום, הקרבה והאהבה של אם (או אב) אינם ניתנים להחלפה וכפי שכבר אמר לנו פונטסט, השנים הראשונות חשובות מאוד בהתפתחותו של ילד.
ואם אין אפשרות כלכלית?
כל משפחה מכירה את המציאות הכלכלית שלה ואת האפשרויות שלה. גידול ילד בבית פירושו לצאת לחופשה ארוכה, צמצום שעות או הפסקת עבודה וכל זה גורם לירידה בהכנסה.
במקרה שלא ניתן להניח ירידה זו במשאבים (או לא רצו, כי סולם הערכים של האנשים אינם חייבים להיות שווים) ניתן לחפש צדדים שלישיים, בדרך כלל את הסבים והסבתות או לשלם מעון יום. .
הסבים והסבתות הם מטפלים גדולים, קשובים וחיבה, אם כי יש כאלה שעם העלייה בגיל הממוצע בלידת ילדים הגיעו לגילאים די מתקדמים וזה בדרך כלל משפיע על יכולתם ואנרגייתם.
מה אם היינו מחליטים על פעוטון?
אם הורים בוחרים סוף סוף מעון יום לטיפול בילדם האידיאל הוא לחפש איכות.
הגורמים שיש לשים לב הם מספר הילדים למטפל (פחות, יותר טוב), גודל הקבוצה (שאין יותר מדי ילדים בסך הכל) והכנת איש המקצוע והיכולת ליצור מערכת יחסים של אמון, חיובי ומגרה (ביצוע שאלות, האזנה, תשובה, שירה, סיפור סיפורים, ...).
ככל שגורמים אלה טובים יותר, כך התפתחותו של ילד תהיה טובה יותר והיא תדמה יותר לטיפול שיכול היה לקבל מאם בבית.
בואו נסתכל על המדינות הנורדיות
בכל פעם שאנחנו מדברים על תקופות לימודים, גיל כניסה לבית הספר ותוצאות, אנחנו בסופו של דבר מדברים על חברות נורדיות, מתקדמות יותר משלנו ועם ציוני בית ספר טובים יותר.
הסיבה היא שבניגוד למגמה הספרדית שבה מאמינים שככל שהילדים יקדימו לשהות במעונות יום או לבית הספר, כך הם יתחילו ללמוד יותר ויהיו מוכנים בעתיד, בצפון אירופה ילדים מופרדים מאמהותיהם הרבה יותר מאוחר (וכי יש להם נוכחות גדולה יותר במקום העבודה מאשר כאן) והתוצאות האקדמיות טובות בהרבה מאלה של ילדינו.
ההבדל הוא, ראשית, במדיניות חברתית. בספרד המטרה היא להפוך יותר ויותר פעוטונים לילדים עד 3 שנים. בפינלנד (המדינה שתופסת את התפקיד הראשון בדו"ח פיז"א) אמהות יכולות להיות בבית עד שלוש שנים, לקבל שכר מהמדינה, וזכות לחזור לעבוד באותה משרה ומשכורת זהה. עד שמונה שנים הם יכולים לעשות חצי יום והמדינה משלמת להם את החצי השני.
אבל ההבדל הוא לא רק מה שהממשלה של כל מדינה מציעה, אלא גם מה שהחברה מצפה שתוצע. הערנו מספר פעמים, לפני שנתיים-שלוש אורגנה אוסף חתימות להשגת חופשת לידה של שישה חודשים והמ חתימות המינימליות לא הושגו. אם מדינת ספרד מבטיחה יותר ויותר טיפול בילדים, זה מכיוון שאנחנו מתאימים היטב להורים ספרדים או ישירות מכיוון שאנחנו אלה שמבקשים שירות זה.
אולי איננו מבינים את מה שהמחקר שנערך בארה"ב מסביר ואנחנו לא מבינים שככל שהמערכת עובדת ברגע זה, יתכן שהחוליה החלשה ביותר ברשת, ילדים, משלמת על חוסר הזמן עם הוריו
מסכם
לשנות חייהם הראשונות של ילדים חשיבות חיונית להתפתחותם הרגשית והחברתית. בכדי שהתפתחות זו תהיה חיובית ככל האפשר, היא זקוקה למטפלים אמפתיים, חיוביים, אדיבים, המסוגלים ליצור קשר רגשי המעדיף את צמיחתם של ילדים.
ככלל, האדם הטוב ביותר לגדל ילד הוא אמם, אביהם או בן משפחה אחר, אם כי יש אפשרות כי במשתלות איכותיות, עם מעט ילדים, עם יחס נמוך של ילדים לכל מטפלת ועם אנשי מקצוע המסוגלים ליצור מערכת יחסים דומה לזו של בני משפחה, מושגת פיתוח דומה לזה שניתן היה להשיג בבית.
הרבה צריך לשנות את החברה הנוכחית שלנו, שממשיכה לחשוב בטעות שילדים, ככל שייקדימו ללמוד מקצועות ותכנים, כך יהיו תוצאות אקדמיות טובות יותר בעתיד. אני מקווה שכן.
