נראה כי היה זה אתמול כאשר ילדינו נכנסו דרך דלת בית הספר לברך על קורס חדש ואתמול הם סיימו את בית הספר. לא, לא עבר יום, חלפו תשעה חודשים וזה אומר לילדים חופשות מגיעות.
חגים, אותה מילה שהורים רבים חוששים ממנה, כמו בתו של פארו, בדיוק בגלל שהם צריכים לדאוג לילדיהם. ובכן, השתלטו באופן יחסי, מכיוון שרובם יבלו יותר ממחצית החופשות שלהם אצל סבא וסבתא או בבתי קיץ או במחנות.
ילדים, כמו מבוגרים, נרגשים לקראת בואם לחופשות, לא בגלל בריחתם מבית הספר, מכיוון שרבים אוהבים (אחרים כנראה לא), כאשר אנו בורחים מהעבודה שלנו ומהרעש הארצי, אלא בגלל הם יכולים לעשות פעילויות שונות ובעיקר, מכיוון שהם יכולים לבלות איתנו יותר, הורים.
עם זאת, הורים רבים חשים מפוחדים, אני אומר, כמו אלו שבוויניאציה, מכיוון שהם לא רגילים לחיות את השגרה היומיומית עם ילדיהם, מכיוון שהם מרגישים רחוקים במובנים רבים ומכיוון שהם לא פשוט מצאו את נקודת החיבור ותקשורת שגורמת לזוגיות לזרום גם מצד זה.
בכך אני מתכוון לאבות ואמהות אלה (אני מכיר כמה), הנוטים לחפש "מטלות" ואחריות, כמעט שלא יצטרכו להתמודד עם זה שהאבהות בורחת מהם. לדוגמה, אני מכיר רופא שמבלה את השבוע בעבודה בשני בתי חולים ועושה שומרים ואוהב את ילדיה, למרות שהיא הודתה שהיא לא מסוגלת לבלות איתם יותר מדי זמן, או חבר שמבלה את היום בעבודה וכמעט האחרון עוזב, כאילו מקווה שכשהוא מגיע הביתה, הילדה שלו כבר ישנה.
אולי המקרים האלה קיצוניים, אולי לא. בכל מקרה, נהוג לשמוע (כל שנה אני מקשיב לזה בעצמי) לאמהות לבטא את "מה אני רוצה להתחיל ללמוד". ביטוי מצער המורגם בדרך כלל בנוכחות ילדים. מקובל אפילו לראות הורים מתכננים חופשות ללא ילדיהם, כאילו בנוסף לברוח מאחריות העבודה והבית הם נאלצו לברוח מאחריותם כהורים.
כותרתי את הפוסט הזה "חגים מגיעים!" כי אני אוהבת להיות מסוגל להיות עם ילדיי ולהנות איתם מהטוב, שיש הרבה, והכי פחות טוב, שיש גם המון, אבל זה מה שיש לי בגלל שהחלטתי להיות אבא. ובכן, זה בדיוק מה שמניע אותך להיות אבא טוב יותר ואדם טוב יותר.
אני מקווה (אני מקווה) שילדים השנה יוכלו להגשים את חלומם לבלות את הקיץ עם הוריהם, שהם לא צריכים להקשיב לביטויי דחייה כמו זה שהוזכר לעיל ושהוא משפשף עם הוריהם, שהם לא הצליחו לעשות זאת רק במהלך שנה, התעלס, זה שנאלץ להחליף אותו בנשיקות על המצח כשהילד ישן ועם מתנות חומריות.
