לפני זמן מה, כשכתבתי את הערך בו דיברתי על פרסים ותגמולים יכולים להזיק כמו עונש, השתמשתי בביטוי "אני קונה אם תתנהג" והפכתי אותו הבנתי ש התנהלות טובה יכולה להיות משהו שונה מאוד עבור הורים רבים.
מקובל לראות את הוריהם של ילדים שזה עתה נולדו אומרים: "לישון הרבה, להתנהג טוב מאוד" או "להתלונן מעט, להתנהג טוב מאוד." במקרה זה, הילד הטוען מעט להוריו נחשב לילד עם התנהגות טובה ובאמצעות חיסול, הילד שישן מעט או לא מרשה לישון, שאוכל מעט או מתלונן לעתים קרובות, כילד שלא זה נושא היטב.
זו דרך לדבר, כמובן, אף אחד לא חושב שתינוק שטוען הרבה לאמו או שמתעורר לעיתים קרובות עושה את זה כדי לעצבן ואף אחד לא חושב שתינוק שישן הרבה או בוכה מעט האם הוא חושב על הרווחה של הוריו
עם זאת, דרך דיבור זו, "מתנהג טוב" זה מקבל משמעות כשגדלים ילדים הילד הצייתני, שלא מתלונן, שמתלונן מעט ומעט מתעקש הוא ילד שמתנהג יפה, בעוד שילד עם יותר אישיות, שלא מקבל בקלות את הכללים, שבוכה ומתעצבן כשהוא לא מקבל משהו, מאוד התרגש (כמו כל הילדים, הייתי אומר) ואשר לעיתים קרובות מאוד מבקש נוכחות או עזרה של הורים (משהו כזה ביחד מרגיז את הוריהם), לא מתנהג.
ההגדרות הללו מסוכנות, מכיוון שרוב הילדים מאוד מתרגשים, רוב הילדים זקוקים להוריהם בשעות שונות של היום, רוב הילדים רוצים לשחק עם הוריהם ורוב הילדים בוכים ומתעצבנים כשהם לא מקבלים משהו. שהם רוצים ולכן רוב הילדים "מתנהגים בצורה שגויה" מדי יום.
מה המשמעות של להתנהג טוב?
תחת נקודת מבטי, התנהלות טובה צריכה להיות ביטוי שמשמעותו שילד מכבד אחרים (ולכן לא כואב, לא מכה, לא נושך ולא מעליב). אולי אני משאיר משהו ואולי ניתן לטפל במה שאומר, אבל בסירה אני חושב במהרה שלא להתנהג זה כל מה שילד יכול לעשות בכוונה כדי לפגוע באחרים. משהו כמו לעשות עם אחרים את מה שהם לא רוצים לעצמם.
לבכות?
"הילדים בוכים? נו, ילדים טובים לא בוכים, "אמרה פעם אם לבנה. "לא, אמא, (לרחרח, לרחרח) ילדים טובים לא בוכים (מרחרחים)", ענה הילד ואחז בדמעותיו.
האם אנחנו מבוגרים רעים שבוכים? אם אתה תופס אצבע ובוכה מכאב, אתה רע? אם אתה נשדד ובוכה מחוסר אונים, אתה מתנהג רע? אם בעלך אומר לך שהוא הולך עם אחר ואתה בוכה, אתה לא טוב?
לכעוס?
"יאללה גבר! אל תכעס שזה לא כל כך הרבה, "אמרה אם לבנה הזועם.
כעס הוא תחושה, תחושה, רגש. זה דבר שקורה כשמשהו לא הולך כמו שציפית, כשמישהו מתייחס אליך בצורה לא טובה, כשמישהו לא עושה מה שאתה מצפה ממנו, כשאתה לא מקבל את מה שאתה רוצה וכו '.
אנו המבוגרים כועסים ולמעשה יש לנו את כל הזכויות בעולם לעשות זאת. לילדים אפוא גם אותה זכות לכעוס.
איש אינו אומר לילד "אל תהיה כל כך מאושר, גבר" מכיוון שלעולם לא עולה על אף אחד להקיף אושר. שמחה, אושר, חיוכים, הם גם רגשות וכמו שאנחנו מקבלים שמחה כרגש אצל ילדים, עלינו לקבל כעסים כרגש.
ילד שמתעצבן לא מתנהג בצורה רעה, אלא מראה את רגשותיו, ומתקן אותי אם אני טועה, אלא מחצין רגשות ומסביר את מה שהוא מרגיש הוא אחת העמדות והיכולות הבריאות ביותר שקיימות (נכון? הביטוי נשמע "אל תשמור אותו לעצמך, ככל שתשמור יותר, ייעשה יותר כדור ויום אחד הוא יתפרץ"?).
כעת, ילד יכול לכעוס על ידי הפסקת הדיבור, השארתו מיוזמתו לחדרו, להסביר מה הוא מרגיש בדרכו שלו, או, אם הוא עדיין קטן לדעת כיצד לנהל את הרגש הזה, לצרוח, לבעוט ולהכות אותנו.
אתה מתנהג רע כשאתה עושה את זה? ובכן, זה לא שהוא מתנהג בצורה לא טובה, זה זה מביע את כעסו בדרך היחידה שהוא יודע. עלינו כהורים לנסות ללמד אותך דרך חלופית להסביר את הכעס שלך.
במילים אחרות, עלינו לאפשר לו לכעוס ולהעביר אותו אלינו, אך לא לעשות זאת על ידי מכה, צעקה או נשך. לשם כך, ברור שעלינו לפעול בהתאם ולא להשתמש בצרחות או בלחיים. זה לא הגיוני שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יתנהגו טוב יותר ממה שאנחנו עושים איתם..
תגיות
"תקרא לי רע ויהיה לי רע, תקרא לי טוב ויהיה לי טוב." ביטוי פשטני זה מסכם נושא מאוד מעניין (שמגיע לו כניסה, ללא ספק) כמו תוויות.
תווית היא שם תואר אותו שמנו לבנו שהופך להיות סטנדרט לדרך ההוויה שלו. זה לא צריך לעשות כל כך הרבה מה שהוא עושה, אלא איך זה.
מקובל (גם), כי אנו מדברים על ילדים בנוכחותם: "כן, זה מתנהג טוב מאוד, אבל זה באג", הם ביטויים שכמעט כל הילדים שומעים מהוריהם כשהם מדברים עם מבוגרים אחרים.
הילד ששומע שזה רע, לא מתנהג ושובב בסופו של דבר מאמין שהוא באמת ולכן פועל בהתאם.
הילד ששומע כי הוא טוב, קשוב, משתף וכו ', נוטה לפעול בצורה זו.
ברור שהתנהגותו של ילד אינה תלויה אך ורק במושג שיש לנו מהם, אולם יש לו משקל רב יותר ממה שאנו מאמינים.
דמיין ילד שמעולם לא משתף דבר עם אחיו הצעיר. הוא לא משאיר צעצועים ויום אחד הוא מחליט לאפשר לאחיו לשחק עם אחת המכוניות שלו. אחר הצהריים, בפארק, ילד ניגש לחואניטו לשחק עם הכדור שלו.
אנו יכולים להתייחס למצב בכמה אופנים, שתי סירות מציגות אותי במהרה: "כן, חואניטו אף פעם לא משתף שום דבר, אל תתעקש, היום הוא השאיר מכונית לאחיו והייתי אומר שהוא שיחק איתו כי הוא לא שמע" או "אני לא יודע אם חואניטו ירצה לעזוב אותך, שאל אותו. בכל מקרה הוא יעזוב את זה כי היום ראיתי אותו חולק מכונית עם אחיו. "
המצב זהה, אך באחד אנו מבהירים כי חואניטו הוא "לא חלק יותר" מושלם ואילו באחרת אנו אומרים שחואניטו יודע לחלוק.
כשילד שומע אחרים מדברים עליו עם תארים חיוביים, באומרו שהוא חיבה, קשוב, מסוגל לשחק עם אחיו וכו '. ילדים נוטים להתנהג כך. אם אנו מתויגים ילד, הילד יסתכל על התווית כדי לראות איזה תפקיד עליו למלא.
