מחקר שנערך ברוסיה ופורסם ב- MedLine מחזק חשיבות הקשר המוקדם בין האם ליילוד, תוך הדגשת הכבוד לרגע ההטבעה הזה חיוני כדי שניתן יהיה להקים הנקה ללא בעיות ולהעדיף אפילו את האינטראקציה הרגשית בשנה הראשונה.
באזורים רבים בעולם, כולל באזורים מסוימים ברוסיה, מסורת ההפרדה של האם והתינוק לאחר הלידה עדיין נמשכת ומשולבת לעתים קרובות עם זו של גלישת התינוק.
מטרת המחקר הייתה להעריך ולהשוות את ההשפעות האפשריות לטווח הארוך על האינטראקציה בין אם לילד בין הפרקטיקות הנהוגות בחדרי הלידה ובמחלקות היולדות, כולל הפרקטיקות הקשורות לקרבת האם והתינוק לפרידה.
בסך הכל התבססו 176 זוגות בין אם לילד. הקבוצה הראשונה הייתה זו שבה הילדים הונחו עור לעור אצל אמהותיהם לאחר הלידה, והיה מקום לינה משותף במחלקת היולדות. הקבוצה השנייה נחשבה לקבוצה בה ילדים היו לבושים ואז הונחו בזרועותיהן של אמותיהם לאחר הלידה, והיה מגורים משותפים במחלקת היולדות. קבוצה שלישית הייתה קבוצה בה הילדים נשארו בקן לאחר לידתם וגם בזמן שאמהותיהם שהו במחלקת היולדות. הרביעי היה בו הילדים הוחזקו בקן לאחר הלידה, אך היה מקום לינה משותף במחלקת היולדות. אותו מספר של הילודים עטפו או לבשו בגדי תינוקות.
פרקים של הנקה מוקדמת נצפו בחדרי הלידה. האינטראקציה בין אם לילד נרשמה על פי הערכת יחסי הורה וילדים מוקדמים שנה לאחר הלידה
תוצאות המחקר היו כי תרגול של קשר עור לעור, הנקה מוקדמת או במהלך השעתיים הראשונות לאחר הלידה בהשוואה להפרדה בין אמהות לתינוקות שלהן השפיע לטובה על משתני הרגישות של האימהות, ויסות עצמי של תינוקות והדדיות של תגובות עד שנה לאחר הלידה.
זה נמצא השפעה שלילית של פרידה שעתיים לאחר הלידה זה לא פוצה על ידי תרגול הלינה המשותפת. ממצאים אלה תומכים בנוכחות תקופה שלאחר הלידה "תקופה רגישה", בהם קשר הדוק בין האם לתינוק יכול לגרום להשפעות חיוביות ארוכות טווח על האינטראקציה בין אם לילד.
מסקנות המחקר היו כי קשר עור לעור, במהלך השעתיים לאחר הלידה, הנקה מוקדמת, או שתיהן, משפיע לטובה על אינטראקציה בין אם לילד שנה לאחר מכן, בהשוואה לשגרה הכרוכה בהפרדת האם והתינוק.
מחקר זה ורבים אחרים המצביעים בכיוון זה מחזקים את החשיבות של קשר מוקדם בין אם לבן. עם זאת, ולמרות אותן, תשומת הלב האוהבת של אמהות שהופרדו מילדיהן חשובה מאוד ובשום אופן לא עלינו לחשוב כי לאחר שראינו את עצמנו נפרדים, יגרום לנו להתקשות או לאהוב אותם פחות.
כשבני נולד, הם לא נתנו לי לחבק אותו בחדר הלידה, הם הורידו אותו ואני נשארתי לבד בחדר ההתאוששות שעתיים, רגע בחיי שעדיין גורם לי לבכות. מעולם לא הרגשתי כל כך ריק ובודד, כל כך קפוא, כל כך שבור ואובדן, לא יודע אז בדיוק מה קורה לי.
ואז, כשפגשתי אותו, היה רגע מוזר, כשהסתכלתי עליו, אבל לא הרגשתי את אותה אהבה שלא ניתן להבחין באותה מידה שפלשה לי. העצב, דיכאון הפופריום, בעיות ההנקה שהיו אדירות, כל מה שאני בטוח היה מתקל אם באותה עת היו מכוונים את שגרות בית החולים לעשות את הדרוש מבלי להפריד.
עם זאת, עלי גם לומר לכם כי אינני יכול לדמיין איחוד אינטנסיבי יותר מכפי שאנו נהנים כעת. אנחנו מבינים אחד את השני, אנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו סומכים אחד על השני ואנחנו דואגים אחד לשני.
ניתן להתגבר על ההפרדה המוקדמת כמובן, אך אין בכך צורך, למעט במקרים קיצוניים.
כיום, למרבה המזל, עשר שנים אחר כך, הדברים השתנו רבות בבתי החולים בספרד. נחשב ברובם כבר לעדיפות לטובת קשר מוקדם וכבדו את אותו רגע קסום וחייתי בו האם היונקת והיילוד מאוחדים מחוץ לרחם. אך נותר לשפר הרבה, ואני בטוח שההתקדמות בעניין זה היא בסיסית לבריאותם הרגשית של אמהות וילדים, כמו גם להקל על ההנקה.
מה שמחקרים אלה אמורים לשמש הוא שבתי חולים ליולדות מודרניזציה ויתייחסו לעדיפות, חשובה כמו סוגיות רפואיות, לטובת יצירת הקשר דרך קשר מוקדם בשעות בהן החותם קבוע.
ברצוני לעודד את קוראינו לספר לנו אם הם מופרדים מהתינוק בחדר הלידה ומהאופן בו הם חשים שהשפיעו על רגשותיהם, הנקותיהם ו פיתוח קישור עם הבן
