כאמא, עורכת ובלוגרית ליולדות, אני יודעת זאת היטב ומקור ראשון יש מעט סוגיות וחוויות מורכבות, דו-קוטביות ועמוקות כמו הורות וכל מה שזה כוללמאיך לעשות זאת, מהחוויות שאנו חיים והרגשות והתורות שהוא משאיר בנו.
אני גם יודע בוודאות כמה ממה שדיברתי בהזדמנויות שונות: האימהות אינה ורודה, אך אין זה אומר שמדובר בחושך מוחלט. יותר ויותר מקובל שבלוגרים מדברים על אימהות אמיתית, וזה בסדר. אבל גם עלינו לזכור ולחזור על כך: לא הכל עייפות והקרבה, מכיוון שאמהות נותנת לנו גם רגעי אושר יומיומיים.
הניסיון לסכם את האימהות במאמר זה מסובך מאוד. זה לא יכול היה לכלול את כל מה שהוא טומן בחובו, את כל הניואנסים, הניגודים, האורות והצללים שלו במילים כה מעטות. באותו אופן, איננו יכולים להגדיר את האימהות כדבר יחיד או במילה יחידה, כ"טובה "או" קשה ".
כשאנחנו הופכים לאמהות, אנו מבינים שלא מדובר בחוויית החלום שנאמר לנו בה הכל היה אשליה, מתיקות ושלמות. המפגש הראשון שלנו עם אימהות מוחשית מגיע לאחר לידה, שמבחינתי הוא אחד השלבים הקשים ביותר להיות אמא.
אצל תינוקות ועוד אמא טריה יקרה: אימהות אינה כמו לידהבאותם שבועות ראשונים אנו עומדים בפני התנגשות של מציאות שאיש לא אמר לנו או הזהיר, דווקא בגלל שהוא כה כה מבלבל, רבים מאיתנו חשים אשמה על כך שאיננו חשים כי להיות אם זה הטוב ביותר בעולם באותה תקופה, והחלטנו לא לדבר על זה.
למרבה המזל, יותר ויותר מקובל לקרוא חוויות ולראות צילומים מציאותיים יותר של אימהות, המראים לנו את האורות והצללים שלהם, המספרים לנו על אותם רגעים קשים, שבהם אנו מרגישים שאנחנו לא עושים דברים כמו שצריך או שאנחנו מרגישים אבודים ומה הם עוזרים לנו להרגיש פחות לבד ברגעים כאלה, בידיעה שאנחנו לא היחידים שעוברים את זה.
אבל גם עם חלוף החודשים אנו מבינים שהאימהות אינה כמו לידה (ולמרבה המזל זה לא המקרה). כמובן, באים אתגרים ומצבים אחרים הדורשים מאמץ שונהוזה מוביל אותנו לדבר על כל הקורבנות שיש לאם.
ולמרות שאני בעד לגמרי לדבר על אימהות בצורה אמיתית, אני לא אוהבת את הנטייה הזו לצייר את עצמנו כנשים חסרות אנוכיות והוקרבות שעזבו הכל בגלל שבחרנו להיות אמהות. מכיוון שהמציאות אינה כזו ואנחנו לא יכולים לסכם או להגדיר אימהות סתם כך.
זה נכון, אימהות היא לא איך שאת נראית ברשתות החברתיות ואמהות רבות עייפות לשמוע או לראות שהכל ורוד, אך גם לא עלינו לומר ולחזור ביננו לבין עצמנו (ואחרים) שהכל הוא עייפות, כאב והקרבה.
אני אישית מחשיב שזה מופרך לנסות לערוך השוואה בין לידת ילדים ובלי אילידתם, פשוט מכיוון שאין דרך או דרך להשוות ביניהם. מדובר בחוויות חיים שונות לחלוטין, אשר באופן טבעי מספקות לנו סוגים שונים של אושר..
"הבעיה" באמהות היא שחלק גדול מהאושר הזה לא נשמע בומבסטי כמו לומר שאתה מטייל בעולם וזה לא קל לצלם כמו התמונות המדהימות שאנחנו רואים באינסטגרם. אבל אם נעצור לחשוב על זה לרגע, להביא ילדים לעולם נותנים לנו הרבה יותר ממה שרואים בעין בלתי מזוינת או בתצלום.
רק כשאנחנו הופכים לאמהות אנו יכולים להבין זאת אנו מבינים את הערך של כל אותם רגעים קטנים אך יומיומיים של אהבה ושמחה שהאימהות נותנת לנו. חיבוק סביב צווארך, חיוך מלא שיניים קטנות, הערה מלאה בתמימות או באשליה, ידיים קטנות שמלטפות את פניך, קול קטן ומתוק שאומר "אני אוהב אותך". והרשימה עוד ארוכה.
אצל תינוקות ועוד, ילדים עם ילדים עושים כמה דברים מסובכים יותר, אבל זה עושה את הכל הרבה יותר טובלהיות אמא זה דבר נהדר, אם כי לפעמים קשה לתאר אותו, אבל אני תמיד אומר לחברים שלי בלי ילדים, כן, שהיא עייפה מאוד רוב הזמן, אבל זה כל העייפות הזו מפוצה באושר ובשמחות, ששום ניסיון חיים אחר לא יכול להעניק לך. פשוט אין דבר שמשתווה ללידת ילדים.
מנקודת מבטי, אושר, למרות שניתן לצלם אותו בצילום עם חיוך גדול, אינו מוגבל רק לזה. ולכן, אני רוצה שנמנע מהעברת הערות ההקרבה והשליליות שבינינו ונפסיק להשתמש בהן כאזהרה לאמהות לעתיד או לאמהות האחרונות.
בואו נהיה מציאותיים, ובכן זה לא קשור לצביעת האימהות כחוויה חלומית, אבל בואו לא נמשיך להנציח את הרעיון הזה של אימהות שאינן אנוכיות והקרבות.. בואו לא למזער את הרגשות והרגעים הגדולים ההם שמשפרים וממלאים את ליבכם כשיש לכם ילדים.
וכפי שאמרתי מזמן: אימהות אמיתית עשויה להיות לא זוהרת ולא תמיד אנו נראים קורנים או נרגיש מלאי אנרגיה, אך זו ללא ספק אחת החוויות השלמות והיפות שהחיים יכולים להעניק לנו.
תמונות | בטל את הניתוח
