לפני זמן מה דיברנו על השקרים הלבנים שהורים מספרים לילדים שלנו. מחקר מגלה כי בכל יום אנו אומרים להם לפחות אחד, אך בחג המולד אנו חורגים מאוד מהמכסה המגיעה לגבולות אבסורד.
הילדים שואלים על סנטה קלאוס והמגי. זה הגיוני. אבל אתה לא צריך להרכיב רומן מדע בדיוני כמו זה שתקראו בהמשך. זה הדיאלוג ששמעתי לפני מספר ימים בחנות צעצועים בין אם לילדה כבת 4 שנים.
אמא, איך מגי עושים בכדי לתת מתנות לכל הילדים בעולם בלילה אחד? זה בלתי אפשרי.
עבור המלכים אין דבר בלתי אפשרי. הם עולים על רקטה מהירה מאוד שיכולה להסתובב בעולם בלילה אחד ומשם הם זורקים את כל הצעצועים. כל מנה נופלת בדיוק בבית הילד שצריך ליפול.
אבל הם לא המשיכו על גמלים?
מממ… ובכן, כן, אבל הם משאירים אותם לזמן מה לעשות מהר יותר.
ואיפה הם משאירים אותם?
הם משאירים אותם בחניון ומחפשים אותם כשמסיימים לחזור הביתה, אומרת האם המוכה.
בחניון? כמה מוזר!הילדה צעקה כשהאם התרחקה כדי להימנע משאלות נוספות.
זה נראה כמו בדיחה, אבל זה לא. שמעתי את השיחה בתדהמה, מתוך אמונה שהאם תסתיים שם רק חושפת את האמת לבתה בהתעקשות כזו. בכל פעם הוא היה נבוך יותר. כמו שיש אלפי דוגמאות, זו לא האם היחידה המדהימה ביותר שאני מכירה. יש כאלה שמדי שנה מגדילים את הסיפור שנגמר כמובן בכישלון.
לפני חודש שיתף ארמנדו את ספקותיו בשאלה האם זה בסדר לשקר לילדים על קיומם של סנטה קלאוס והמגי על שמירת האשליה שהם חיים בתאריכים אלה.
אני חושב שחשוב לשמר את הקסם של חג המולד, ילדים חיים אותו בהתלהבות רבה, אבל זה לא אומר שאנחנו ממציאים סיפורים בלתי אפשריים שאפילו ילדים לא יכולים להאמין, תמים ככל שיהיו.
