לפני מספר ימים לולה הביאה חדשות מלאות תקווה, אשר סיפקו את התייחסות לאופן שבו נולדים יותר תינוקות עם תסמונת דאון בבריטניה. אלה היו חדשות עם הרבה הד, גם בעיתונות הבריטית וגם הספרדית, אם כי עכשיו קראתי את זה הנתונים אינם אופטימיים כפי שהם נראו.
באותו יום בו אושר מידע זה היה "תיקון" או הסבר מאתר שירות הבריאות הלאומי הבריטי שלמרות זאת, אין שום השפעה, אלא שאני רוצה להביא לכאן.
לסיכום המידע היה לנו כי לאחר ההכנסה הרווחת של בדיקות גילוי מוקדם, בשנת 1989, מספר הילדים שנולדו בבריטניה עם תסמונת דאון ירד עד שנת 2000, אך מאז הוא עלה שוב ב -15% ובשנת 2006, לראשונה, הם נולדו יותר משנת 1989. הנתונים נכונים, אך לא ההסבר שהיה אמור.
הורים נוספים יחליטו להתקדם עם הריונו של עובר עם תסמונת דאון. כיצד זה תואם את הנתונים שהיום, 92% מהנשים המאובחנות כסובלות מתסמונת דאון מחליטות להפסיק את ההיריון?
הנתונים הללו מאשרים זאת החלק לא השתנה מאז 1989על פי דו"ח מהמרשם הלאומי "תסמונת דאון ציטוגנטית": רק אחת מכל עשר נשים מחליטה להמשיך עם ההיריון.
הסיבה לבלבול הדמויות הזה היא שכידוע, תסמונת דאון קשורה אליו גיל האם. ובשנים האחרונות בבריטניה, כמו בספרד, שיעור ההריונות הכולל בקרב נשים מבוגרות יחסית עלה מאוד, כתוצאה מהעלייה כתוצאה משיעור ההריונות הכולל שנבדק חיובי.
אז המציאות היא שהגידול בילדים שנולדו עם תסמונת דאון, נכון לעכשיו, נראה שלא קשור לשינוי הגישה של ההורים, וגם לא לחברה, אלא הריונות מוגברים בגילאים מתקדמים.
