כך עולה ממחקר שנערך על ידי האגודה הספרדית לרפואת ילדים ורפואה ראשונית 17 אחוז מהילדים והמתבגרים הספרדים סובלים מהפרעת התנהגות מסוג כלשהו.
נתונים אלה (כל כך מצמררים) הוצגו בקונגרס XXII של חברה זו, שנערך בארונה (טנריף) ב -16 עד ה -19 לחודש זה והם חלק מניתוח שנערך על ידי כ -200 רופאי ילדים על בסיס בדיקה שנועדה לאתר הפרעות התנהגות מוקדמות בילדים.
בדיקה זו, המכונה בדיקת אייבר, מאפשרת לאתר גורמים כמו הגורמים להפרעות או קבוצות הסיכון והוגדרה ככלי שימושי מאוד עבור רופאי ילדים שדרשו מכלי שירות דומה לבצע את ההערכות הפסיכולוגיות הנחוצות כדי להשיג תוצאות אמינות. אינני מכיר את הבדיקה מאחר שהיא הוצגה לאחרונה, אך אני יודע מה התוצאות שהם השיגו. השיעורים שהוזכרו הופיעו כבר במחקרים אחרים אפילו עם תוצאות גרועות יותר (שמעתי שאחד מכל ארבעה ילדים סובל מבעיות פסיכולוגיות).
הגורמים בטוחים להיות רבים ומגוונים מאוד, אך אין צורך להיות חכמים מכדי לראות שהדבר הולך וגובר אצל ילדים, מתבגרים ואוכלוסיית הבוגרים. משהו צריך להשתנות בתפיסת החברה שלנו ובדרך שלנו לחנך ולגדל את ילדינו אם יש להם בעיות כאלה כשהם צעירים.
יוניסף אמר כי לאחרונה נדרשת פיוס משפחתי נוסף. ילדים מבלים יותר מדי זמן לבדם, בלי הוריהם ובזמן רב מדי בחוגים חופשיים שונים, בתפקידים ובעיסוקים כמעט חובה הגורמים להם לאבד זמן לעשות את מה שהם צריכים יותר מכל: לשחק
אנו גונבים את ילדותם וילדותם ומלמדים שאהבה ומגע, מה שהופך אותנו לאנושיים ולאנשים, הוא כמעט נכס יקר שאינו ניתן להשגה לעתים קרובות שאנו מחליפים בסחורה חומרית (מבוגרים עושים את אותו הדבר).
נראה כי איננו נדירים. אנו הולכים ומחמירים ובכל זאת אנו מאמינים ביחד שילדים חייבים לעבור משטר כמעט דיקטטורי וחוסר חיבה בכדי להפוך אותם לקשים ואיתנים, עצמאיים ומספקים את עצמם.
מה שאנחנו מקבלים זה הילדים עצובים ולא מאושרים מכיוון שהם באמת זקוקים לאהבה ולא רוצים להיות לבד, אבל הם מאמינים, ממה שלומדים אותם, שמה שהם מרגישים לא בסדר ושהם חייבים ללמוד לא להזדקק לאחרים ולא צריכים יותר מדי אהבה.
מדי פעם התייעצויות בנושא בריאות הנפש מתגברות מדי יום וכבר לא מוזר לראות ילדים בני 9 עם משבר חרדה. אולי עלינו לעצור את השעון ולראות מה אנחנו עושים לא בסדר או מה אנחנו יכולים לעשות טוב יותר.
