המדינה פרסמה לאחרונה מאמר (אגב מעט מבלבל) עם נתונים בנושא סקר פוריות 2006 של מרכז המחקר הסוציולוגי בתיאום מרגריטה דלגאדו. ממנו חילצתי את המידע הבא:
- יש לספרדים 1.05 ילדים בממוצע
- גיל האימהות עוכב שנתיים בחמש שנים
- ברמה החינוכית הגבוהה יותר יש פחות ילדים ומאוחר יותר. לסטודנטים באוניברסיטה ילדים בגיל 33.5 בממוצע ונשים עם לימודים ממוצעים בגיל 28 שנים.
- בגיל 30, רק מחצית מהנשים ילדו את ילדן הראשון, ואילו 70% כבר גרים מחוץ לבית ו -90% קיבלו את עבודתם הראשונה.
- 19% מהנשים בגיל הפוריות אומרות שאינן רוצות להיות אם
- א 60% מהנשים רואות אימהות כמכשול בקריירה המקצועית שלהן
- 16% מהאימהות שעברו כיום בין 20 ל- 49 שנים בהחלט נטשו את העבודה לקראת היולדות
הסיבות שצוינו במחקר עבור לא להביא ילדים לעולםעלות גידול גבוהה (במיוחד כאשר ילדים מתבגרים), תרומה נוספת של עבודה משותפת בצורה גרועה, קשיות הריון ולידה, דאגות שלא ייעלמו, חוסר וודאות אישי, חוסר ביטחון בעתיד ו גיל בקרב מעל גיל 35.
הפוליטיקאים שלנו מתבכיינים על שיעורי הילודה בספרד (הנמוכים באירופה) מזה מספר שנים, אך אילו צעדים נקטו? נראה כי אף אחד לא יעיל באמת מכיוון שיש א מגמה בלתי ניתנת לעצירה בעיכוב יולדות והכי פחות ילדים.
כל עוד מצב העבודה לא משתפר (לוחות הזמנים, מדיניות הפיוס), מיון ופיטורים בהריון מוחלים, הסיוע והמתקנים מורחבים למשפחות ומוצעים פתרונות אמיתיים לגדל את ילדינו ולעבוד במקביל. (או מאוחר יותר) ואיננה צריכה לבחור בין ילדים או עבודה, ספרד נידונה ללא תקנה למדינה של אנשים זקנים.
מצד שני, אני עצוב גם מכמה מהסיבות שניתנו לאי-ילדתם של ילדים אנוכיים ולא בשלים. אני חושב שהשתקפות רצינית בנושא תביא אותנו להבנה שמצבנו לא ממצר כמו זה של אמהות מרחוק, וכי אם אנחנו באמת רוצים להביא ילדים לעולם ולגדל אותם אנחנו יכולים למצוא שבילים רבים.
הלוואי והיה לנו קל כמו השבדי, אבל בינתיים: החברה מציעה ולאדם יש.
