פיטר ב. נובאורשנפטר בגיל 94 בחודש שעבר, היה אחד הפסיכיאטרים הראשונים שהעלו את האזעקה מההשפעות השליליות שיכולות להיות על ילדים לחזות באלימות בטלוויזיה.
בשנות ה -70 ניהל דיון מפורסם באוניברסיטת קולומביה, בו הזהיר זאת הטלוויזיה עלולה לגרום לילדים לסיוטים ובעיות רגשיות.
לרוע המזל וכפי שזה קורה פעמים רבות בהיסטוריה (ואפילו בימינו), הם עשו לו צחוק. מלומד אחר, בנט סרף, הגן על המוות בטלוויזיה כטוניק אינטלקטואלי. אולם נובהאור התעקש: לילדים בין ארבע לשבע שנים, ראיית אלימות "מתחת למים, על מים, בשטח ובאוויר" יכולה הייתה רק להשפיע לרעה על התפתחותם הרגשית.
הוא עבד כמנהל המרכז להתפתחות הילד לשירותי המועצה היהודית למשפחה וילדות במנהטן, שם הקדיש את עצמו לפסיכואנליזה של עשרות ילדות עד שפרש בשנת 1985.
במחקריו הבין שילדים משתמשים יותר ויותר בתדירות גבוהה יותר רובי צעצוע כדי לבדר את עצמו, והתיאוריה שלו היא שהטלוויזיה הסיעה אותם אליו. מטרתם הייתה לנסות להבין מדוע הם הפכו תוקפניים ואם יש דרך לחנך אותם לכיוון אחר. הוא גם היה מהראשונים שניתחו סיטואציות משפחתיות יוצאות דופן כמו ההשפעה על ילדים להוליד רק אם או רק אב.
במהלך שנות השמונים הוא התמקד בניתוח השפעות של סרטי אימה על נפשם של תינוקות. מסקנתו הייתה שילדים שקיימו חיי משפחה בריאים רגשית לא היו שום בעיה להבדיל בין פנטזיה למציאות. אבל הוא גם גילה שמי שסבל בבית קישר בין תמונות הסרטים לבין תמונות חייו שלו.
לכן, על ידי גידול ילדינו היטב אנו יכולים לאזן את ההשפעות השליליות של גורמים חיצוניים, אך למקרה שכדאי לנו להרחיק את ילדינו מכל מיני אלימות חזותית (טלוויזיה, משחקי וידאו, סרטים) כמו המגפה.
