בני אדם חיים בקהילות: המשפחה הגרעינית והמורחבת, הקהילה, קבוצות חינוך או פנאי והחברה בכלל. להיות מסוגלים לחיות יחד לממש את החופש שלנו אבל לכבד את הזולת, לממש את הזכויות שלנו אך מבלי לדרוך על אלה של אחרים אנו זקוקים לתקנים.
הכללים נחוצים לילדים
לילדים שלומדים לחיות יחד, הכללים חשובים מאוד. הם עוזרים להם להבין מהן ההתנהגויות המקובלות ואילו לא, ומאפשרים להם לפתח גם מנגנונים משלהם כדי לתעל רצונות ורגשות.
הכרת התקנים והתנסות בה היא חוויה הכרחית להתפתחות הגלובלית שלך כאנשים. הם, בקיצור, זכות שיש להם.
עם זאת, אנחנו לא תמיד מבינים את זה. הנורמות. אנו משתמשים בהם כדי לשלוט בדחפים הטבעיים שלהם ואפילו ביצירתיות שלהם או בביטוי שלהם. ילדים, כמו גורי יונקים קטנים ובני אדם המנוהלים ברציונליות ורגשות, אינם מבוגרים זעירים והצרכים שלהם לא תמיד מסכימים עם מה שאנחנו רואים כמקובלים. זו הסיבה שהנורמות אינן אנטלכיות או חוקים קבועים לטובת רצונם של מבוגרים.
מעל לכל, ילדים צריכים שהכללים יהיו מובנים ומקובלים, עקביים, אחראיים ומכבדים על ידי מבוגרים. עבורם זו הדוגמא, ולא הטלתה או האיום, הדרך הטובה ביותר לגרום להם להפנמת הנורמות.
המבוגר / ים המתייחס / ים, ביחס כמעט אחד לאחד, כלומר, הוריהם או האנשים האהובים עליהם ואוהבים אותם, הם המדריך הטוב ביותר להבנת הצורך בחוקים והמגבלות שלהם.
מסכים והסביר את הכללים
יש לאפשר להם לחקור אותם ולהשתתף בניסוחם, תמיד, כמובן, בתוך ההיגיון והכבוד לכל בני העדות בהן הם מקובעים.
כל משפחה צריכה לקבוע סטנדרטים משלהם, על פי מנהגיה ורעיונותיה, אך תמיד עם כמה נקודות משותפות אשר יסייעו להפוך את הוועידה למהנה יותר עבור כולם ותשלב ילדים בסטנדרטים כאלמנט של בטיחות ונוחות, לא כמו מס למבוגרים לא כלול.
כמה רעיונות לפיתוח סטנדרטים משלנו עם בסיס יציב הם לא להשתמש באלימות או באיום, לא להשתמש בעונש פיזי או פסיכולוגי, לא לאיים לסגת מאהבה או טיפול.
בנוסף, יש לדעת ולהביע את הכללים בעבר, לאפשר להם להיחקר או לשאול את הצורך שלהם, להסביר, בגבולות ההתפתחות של כל ילד, את הסיבות לקביעתם ותמיד לקבוע סטנדרטים המגנים ומגנים על האינטרס זכויות ילדים: בטיחות, בריאות ושלמותם הגופנית, הרגשית והמוסרית.
כאמור, להיות פתוח לשאלות ושאלות זה המתכון הנהדר. זה מאפשר לילד להביע את ספקותיו ללא פחד ובביטחון, בלי לפחד מעונש, להישמע.
כמובן שיהיו כללים שילדים לא רוצים לקבל או לא מבינים. תמיד, בדברים החשובים באמת, יש להבין כי ברגע שניסיון המשא ומתן תהיה למבוגרים את המילה האחרונה אך תמיד להסביר את הסיבות בחיבה ובכבוד.
ניסוח הנורמות, בגבולות הזהירות הטהורה, עשוי להשתנות ככל שחולפות השנים.
חוקת ביתי
אנחנו למשל כתבנו א חוקת הבית שלנו. זו תוצאה של שנים של עבודה ומחקר משותף על הזכויות והצרכים של שניהם. אני משאיר לך את זה, למקרה שזה יכול לתת לך רעיונות, אבל, כמובן, כמו שאמרתי, כל משפחה היא עולם, ורבים מהכללים שלנו עובדים רק בשבילנו.
זה ה חוקת הבית שלי וזה החוק שכולנו חייבים לכבד לחיות בשלום ובשוויון. חגגנו את זה עם מסיבה ואפילו עשינו כמה כובעים פריגיים כדי לייצג שהחופש זקוק לנורמות נפוצות למימוש.
מאמר ראשון: כל בני המשפחה הזו צריכים להתייחס זה לזה בכבוד ואנחנו חופשיים, אם כי לכל אחד חייב להיות מחויבויות שונות לגילו. מאמר שני: כולנו שווים בפני החוק ולא ניתן להפלות אף אחד על פי גיל, מין, דת או דעה. סעיף שלישי: אסור להעניש, להכות, להעליב, להשפיל או לבזבז בדיחות שפוגעות. מאמר רביעי: לכולנו יש זכות לדעה משלנו ולהביע אותה ללא חשש. סעיף חמישי: כולנו צריכים לדאוג לעצמנו, להגן על עצמנו ולהיות חיבה. סעיף 6: כולנו צריכים לדאוג לבית, לנקות אותו ולסדר אותו, כל אחד לפי גילם ואפשרויותיו. סעיף 7: עליכם להוריד את הנעליים מהרחוב בעת הכניסה לבית. סעיף 8: אי אפשר היה להיכנס למיטה עם בגדי רחוב. מאמר תשיעי: צריך להרים את השולחן אחרי האוכל. מאמר עשירי: כולם יאכלו עד הכמות שהם רוצים ואין אוכלים את מה שהם לא אוהבים או לא בא להם. אוכל אינו חובה, אך מדובר באכילה בריאה. סעיף אחת-עשרה: אסור לעשן אם יש ילדים בבית. סעיף שתים עשרה: לכולנו הזכות לפרטיותנו, לדפוק בדלת אם אנו בחדרנו ולא להיכנס ללא אישור. מאמר שלוש עשרה: כל יום אתה צריך ללמוד משהו. סעיף ארבע עשרה: אסור לשלוח לימוד זיכרון כלשהו. סעיף חמש עשרה: אתה צריך לישון כשאתה ישנוני אבל אתה צריך להיות אחראי מכיוון שיש לכבד את מנוחתך ושל אחרים. סעיף שש-עשרה: אתה צריך למחזר. מאמר שבע עשרה: אתה צריך לאסוף אחרי המשחק. סעיף שמונה עשרה: לא ניתן להשאיר את הבגדים נערמים על המיטות, יש לאחסן אותם. מאמר תשע עשרה: אף אחד לא יכול להיות מוזמן ללא אישורו של האחר. סעיף עשרים: על מבוגרים לייעץ ולטפל בילדים, תוך הסבר על הסיבות לחוקים והדברים שהם רואים צורך לעשות בכל עת.
הכללים, כשילדים צעירים מאוד, עלינו לקבוע, אך ככל שהם גדלים ולומדים, עם הדוגמה שלנו, כבוד ואחריות, אנו יכולים להסכים ואף לכתוב אותם. על מה אתה חושב הכללים והאפשרות להסכים ולהסביר אותם?
