לא דיברתי על התינוק שלי הרבה זמן כי חיכיתי לרגע להודיע שאתה הולך, אבל הרגע הזה מתעכב יותר מהצפוי מאז עומד להפוך 15 חודשים ועדיין לא הולך לבד.
הוא זחל בגיל שבעה חודשים והתחיל לעמוד בין 9 ל -10 חודשים, מה שגרם לי לחשוב שהוא יסתובב בשנה, אבל נראה שויקטוריה כל כך נמרצת שהוא מעדיף שכרגע עוברים אותה לכל מקום זרועות
כמה צעדים עושים, אך טיפוסיים, מהשולחן לספה ומאבא לאמא. טיולון בן שלוש נדבק או לכל היותר בארבע המדרגות כשאחד מאיתנו מחכה לו בזרועות פתוחות, אבל אם נשחק את הטריק של התרחקות כדי למתוח את ההליכה, אז הוא נזרק לאדמה.
זה מוזר, כי כשאנחנו עושים את כל המסיבה שלו בשביל ללכת הוא גורם לעצמו להתחנן, אבל כשאנחנו לא שמים לב אליו הוא פתאום יוצא לטיולים הקטנים שלו כמו מי שלא רוצה את הדבר. אני חושב שהעניין משעשע במידה שאנחנו עומדים על זה.
אם אני דואג שיהיה מאוחר מדי ללכת? בכלל לא, ראשית, מכיוון שלמרות שזה לא בהכרח מרכיב גנטי, התחלתי ללכת כבר 15 חודשים, כלומר העצלות באה בגנים. ושנית, והכי חשוב, כמו שאמרתי מספר פעמים כל ילד מתפתח בקצב שלו ויש לו התבגרות משלו.
אל לנו לדאוג אם התינוק של כמה חברים מסתובב בבית עם 10 חודשים, ושלנו עם כמעט 15 פשוט ילך מהכורסה לשולחן.
אם נשווה את עצמנו, התינוקת של אלדה שרק הפכה ילדה נמצאת באותו שלב כמו ויקטוריה עם פחות שלושה חודשים, אך השוואה במקרים אלה אינה מה שחשוב.
אתה זוכר שביום הולדתך העברנו לתינוק שלי הליכון. הוא אוהב את זה ומשתמש בזה כדי לחקור את כל הבית, אבל נראה שהוא עדיין לא מרגיש בטוח ללכת ללא תמיכה.
אנו גם עושים כמה תרגילים כדי לעורר אותה כמו ללמד אותה צעצוע שהיא אוהבת, או להניח יד על גבה, אך היא עדיין לא מרפה מהיד שלה.
בעלי רוצה בכל האמצעים "לצאת" אבל אני חושב שבעניינים האלה הבלאגן לא טוב. כשאתה מרגיש בטוח במאזן שלך, אתה תעזוב לבד. בכל מקרה, זה עניין של ימים שתתחיל לעשות את הצעדים הראשונים שלך לבד.
ומצד שני, ויקטוריה היא רעידת אדמה למדי, כך שלא נורא שהרגע בו היא נוחה בכל מקום מתעכב (hehe, רק צוחק).
אני מבטיח תמונות למועד האירוע הגדול.
