בעקבות פוסט שפורסם בבלוג התינוקות של אל מונדו, הוויכוח הנצחי סביב השיטות לילדים ישנים.
הסופרת, שאינה יודעת אם ילדו ילדים או כיצד ישנו, חושפת שתי עמדות קיצוניות בנושא ואחת שהיא מציבה כבינונית, אך מבחינתי זהה לאחת מהשתיים.
מצד אחד הוא מדבר על השיטה המפורסמת והשנויה במחלוקת של ד"ר אסטיל, איתה אני מבהיר שאני לא מסכים בכלל לומר זאת בצורה אלגנטית, שהיא לא יותר משיטה התנהגותית הגורמת מצוקה מיותרת לתינוק וכי זה הוכח, יש לו השלכות על הילד ההופך יותר מפחד וחסר ביטחון.
מצד שני, הוא חושף את השיטה שהציעה רוזה יובה בשינה ללא דמעות, עליה דיברנו רבות (גם על הסופרת וגם על הספר) שהוא ממליץ על בין טיפים רבים אחרים לחינוך מקיף יותר, הקולצ'ו או שיתוף איתו במיטה הילדים
הוא גם מדבר על עמדתו ה"בינונית "של ג'ו פרוסט בסרט" שאל את סופרנני "שלדעתי זה דומה מאוד לשיטה הראשונה.
באופן כללי אני לא אוהב למקם את עצמי בצדדים או לשים תווית בדרך שאני מגדלת את בנותיי. פשוט בגלל דרך ההוויה שלי ובניגוד לאופציה הראשונה שנראית לי אלימה מדי, אני הרבה יותר בעד הפילוסופיה של ג'ובה, למעשה אני אם מניקה לפי דרישה וגם ממושכת, ומדי פעם אני נהנית לחלוק את המיטה בה משפחה, מבלי להיות "אספן" בכל מחיר.
כמו שסילבה (כותבת הפוסט) אומרת אינטימיות אצל בני הזוג הכרחית ולא לכל הזוגות נהנים לישון עם ילדים, וזה גם נכון.
אבל למי שמאמין שאתה צריך לקחת צד בשיטה כלשהי, אני חייב לומר לך שיש המון אפשרויות ביניים, שהדבר החשוב ביותר הוא להכיר את ילדך, להיות שם בשביל מה שאתה צריך, לתת לו ביטחון ובעצם לתרגל טיפוח, מכבד וסובלני.
