אנו ממשיכים בראיונות שלנו, בדרך חזרה לבית הספר, על איך יהיה בית הספר האידיאלי והיום אנו הולכים אליו ראיון את פטרישיה וידאל קלדוקמורה לחינוך תינוקות וחינוך גופני.
פטרישיה וידאל בעלת ניסיון רב בבתי ספר פעילים במונטסורי בגרמניה והיא יוצרת בית הספר הפעיל Espacio para Crecer (באלמריה). כיום היא סטודנטית להכשרה בפדגוגיה לבנה.
איך היה נראה בית הספר האידיאלי?
בית הספר האידיאלי יצטרך להסתגל לצרכים האמיתיים של ילדים, ולהפוך אותם לגיבורי הלמידה שלהם.
עליכם לכבד את המקצבים שלהם ולתעדף את האינטרסים והמוטיבציות שלהם, במרחב של ביטחון וצמיחה מתמדת. בית ספר פתוח, גמיש, קרוב ומכיל שאינו מגביל עניין וסקרנות מולדת ללמוד. זו תהיה סביבה יצירתית המכבדת את אישיותו ואת הפוטנציאל של כל ילד. על בית הספר האידיאלי לקדם חינוך אינטגרלי ולמידה אינטגרלית וחווייתית, לשם כך יש צורך ליצור מרחבים פתוחים, במגע עם הטבע וסביבות מוכנות, עם מגוון גדול של חומרים ניתנים לטיפול, לטובת פיתוח זה.
ועל הרגשות וההערכה העצמית שלך?
בית הספר האידיאלי מחזק מודעות אישית והערכה עצמית במקום לטפח תחרותיות. שם הקבוצות הטרוגניות, עם ילדים בגילאים שונים והמורה מלווה את תהליכי הלמידה של הילדים. בקיצור, סביבה בה ילדים חיים את חייהם בהתלהבות ותשוקה. זה מאפשר את התפתחותו כאנשים ביקורתיים, יצירתיים, נלהבים, סובלניים, גמישים, יוזמניים, עם יכולת ניתוח ויוזמה עצמית, תוך כבוד לזולת ועם הסביבה הטבעית, שונים זה מזה. בית ספר בו חברה, משפחות ואנשי מקצוע בתחום החינוך משתפים פעולה בפרויקט משותף.
בית הספר והחיים חייבים ללכת יחד.
במה כושל באופן בסיסי מערכת החינוך?
מערכת החינוך נוצרה בזמן אחר כדי להגיב לאתגרים שונים מהיום.
אי אפשר לחנך תלמידים באותה שיטות של המאה שעברה, מכיוון שהעולם משתנה בקצב מסחרר, אנו מוצאים בתי ספר רבים שממשיכים להשתמש במתודולוגיות שעברו בירושה מהמאה ה -19: קבוצות הומוגניות, תכניות לימודים סגורות ולא מתמקדות בהן תחומי העניין של הילד, קידום תחרותיות מול שיתוף פעולה, התעלמות מגיוון אינדיבידואלי, דמות סמכותית של המורה, הפרדה מלאכותית בין העולם האמיתי לאקדמי.
האם יש יותר מדי לחץ לתוצאות?
אובססיה לתוצאה, הייתי אומר. מגיל צעיר ילדים נמצאים תחת לחץ רב. המתח של מדידת עצמך עם אחרים ועם אלו שמתמשכים במתח הוא דרמה בחייהם ומייצר חרדה רבה מכיוון שהם קטנים. מתח זה מתחיל מהפיוס הנמוך בעבודה משפחתית. למשפחות אין מעט זמן להיות עם ילדיהם. מכיוון שתינוקות נאלצים ללכת לגני ילדים בהם יש לחץ עצום לקידום למידה פורמלית, רחוק מלהחזק את נכונותם ללמוד ילדים צריך להכין שבבים ועוד שבבים ללא משמעות. ילדים צריכים ללמוד באותה דרך ובאותה קצב. בשינון ראשוני, בחינות, שיעורי בית, חוקים רבים, משחק קטן, הערות ... מה קורה שילדים מגיעים לבית ספר תיכון עם מוטיבציה והערכה עצמית נמוכה. הם לא גילו במה הם טובים, הם לא יודעים מה הכישרון שלהם.
האם למידה תואמת וחופש לבחור ללמוד או שמא יש לכפות את הכל?
זה בהחלט תואם. למידה היא פונקציה חיונית של כל אורגניזם חי. תהליך הלמידה מתחיל בתוך האדם כתגובה לצורך בסיסי, ביולוגי, ואינו תהליך של התניה חיצונית מבחוץ לבפנים. לפיכך לומדים במה מתעניין, לא מה נכפה. לכן כל למידה היא תהליך אינדיבידואלי. אפשר לומר שזה מסע מבפנים החוצה.
האם כל למידה מתחילה מהצורך הספונטני לדעת אך האם זה קורה אחרת אצל כל פרט?
ילדים לומדים בדרכים רבות ושונות. לכן אני מאמין כי אין הכרח להטיל על ילדים מערך ידע מבוסס שכל אחד מהם צריך ללמוד, הרבה פחות כיצד לעשות זאת או מתי. מה שלומדים בעצמכם נשאר באחד לכל החיים. כשילד מגלה לעצמו משהו, הקשרים העצביים שזה יוצר הם עשירים יותר, מורכבים וחזקים יותר מאלו שיוצרו בלימוד זיכרון פשוט. זו הסיבה למה שאתה לומד חשוב, אבל הרבה יותר חשוב הוא איך אתה לומד.
האם הצלחת ליישם את כל זה בחלל לצמיחה?
בבית הספר שלנו גיבור הלמידה הוא הילד עצמו, תחומי העניין שלו וצרכי ההתפתחות שלו. תהליך פעיל זה, עשיר ומורכב יותר, מוביל לידע חזק יותר מכיוון שהם הגיוניים לילד. בנוסף, הם קשורים זה לזה בידע ולא מקוטע. ילדים לא לומדים נתונים מבודדים. דרך לימוד זו מכבדת את הסקרנות והיצירתיות הטבעית של ילדים, שישמרו אותם לאורך חייהם.
מה המפתח למוטיבציה למידה?
מוטיבציה אישית יכולה לבוא מחופש הבחירה בלימוד, מהתפתחות טבעית בסביבה המתאימה ומותאמת לצרכים האישיים, ועד יצירת מרחבים העונים לדרישות כל ילד. תמיד בסביבה וסביבה נעימה ורגשית בה הילד בטוח. הורים ומחנכים נאלצים לעזור לילד לגלות את הפוטנציאל שלהם, לבחור מה התחום שלו, מה הוא אוהב, מה הוא מתלהב ולהקל עליהם לחקור, ללמוד ולהניע אותם.
איך נולדת באמת המוטיבציה ללמוד?
המוטיבציה ללמוד מופיעה באופן ספונטני כאשר ילדים מתמודדים עם סיטואציות אמיתיות: כאשר הם צריכים לפתור בעיה שמשפיעה עליהם, כאשר הם צריכים למצוא פיתרון, כאשר הם מתמודדים עם בעיה שמעסיקה אותם או נוגעת להם, אז הם לומדים לפתור בעיות ב- עולם אמיתי ולא בספר התרגיל.
ילדים לומדים ממה שמעניין אותם, ממה שיש בעולמם הקרוב ביותר, ממה שקשור אליהם.
מחר נמשיך מדבר עם המורה החריגה הזו, פטרישיה וידאל, שיגלה את השינויים הנחוצים לשיפור מערכת החינוך ולהיות מה שמגיע לילדינו.
