אתמול יכולנו לראות בספרד את הפרק המרשים "מצב עוברי" של סדרת הבית, אבן דרך טלוויזיונית שעליו דיבר ולסיד לפני חודש.
רבים היו מאמינים שמדובר בהגזמה של התסריט, אך לא. העובדה שידו המינימלית של התינוק בן 21 השבוע עזבה את הרחם כדי לקחת את ידו של המנתח שניהל אותה אינה מופרזת ואינה תיאטרלית.
הפרק התבסס על סיפור אמיתי, סיפורו של סמואל ארמאס, תינוק שלא נולד שהופעל בתוך הרחם כדי לתקן פגם בעמוד השדרה שלו.
בפרק מאובחנת אישה הסובלת מתסמונת נדירה המכונה "מראה אימהית", לפיה בעיית תינוקות משפיעה על בריאות האם ההרה.
ההיסטוריה מחזירה את הסכסוך הנצחי של הפלות לשולחן, אם יש להתייחס לתינוק שטרם נולד כחולה ואם יש לתעדף את חיי האם על פני חייו של התינוק.
ניתן לומר כי ד"ר האוס חסר הרגישות היה בעד לגרום להפלה להציל את חיי האם, למעשה בשום פנים ואופן לא מכנה את הילד "תינוק", אלא "עובר".
אבל אז הוא מקבל "את הנגיעה הקסומה" של התינוק על ידו שמשאיר את הרופא הספקן לחשוב, וכמובן גם לקהל, שתינוק בן 5 חודשים הוא גם אדם, מרגיש וסובל.
אחרי פרק אמש בנושא הגנת החיים, האוס טיפס לראש הסדרה האהובה עלי.
